אוכל בסיציליה

האיטלקים במשולש הדרומי, זה אשר ליד השפיץ של המגף, לא בדיוק מבשלים כמו איטלקים צפוניים יותר. קראתי כי מסיציליה יצאה הבשורה לכל המגף. אולי. בכל מקרה, אלה הצפוניים הגדילו ראש.
אם טרומפלדור היה מבקר בסיציליה, היתה מספיקה לו כף יד אחת כדי למנות את המנות הטעימות.

והכי נחמד זו ההגיינה.
כאשר קנינו עוגות נפלאות בקונדטוריה קטנה ומטריפה באריצ'ה, אספה למעננו המוכרת, שהיא גם הקונדיטורית, בידים חשופות, את העוגות שבחרנו ושמה לנו אותן בשקית. לא היו לה כפפות, גם לא מלקחיים. ככה סתם עם הידיים שלה, נגעה לנו בעוגות הנפלאות. היה חסר רק שתלקק את אצבעותיה לאחר שהכניסה את העוגות לשקית. היא אפילו לא התנצלה על כך.
למחרת חזרנו לחנות והפעם בחרנו עוגות אחרות, כי כל אחת היתה יצירת אמנות. שוב ליקטה עבורנו המוכרת, את העוגות שבחרנו והניחה אותן בשקית. לא נראה היה שהבינה את הבעייתיות. ואולי היא צודקת. לא צריך לעשות עניין מקצת חיידקים. סה"כ צריך לחיות איתם בשלום. שנתיים של קורונה עם אלפי קרבנות וסגרים, לא ישברו אותה וישנו את מנהגיה.

ארוחות הבוקר במלונות היו כמו תקרובת יום הולדת לילדים בכתה א'. המון בצק ומשקאות מתוקים ומעט תוספות מלוחות. על ירקות בכלל אין מה לדבר.
אם נמצאו כמה חתיכות עגבנייה ומלפפון היו אלה בפינה נידחת, או במדף מעל שדה הראייה.
כנראה שהם אנשים בריאים מאד.


כל כך לא התלהבתי שלא צילמתי אפילו ארנצ'יני אחד. עתה שאלתי תמונה אחת מויקיפדיה.

ארנצ'יני.
כדור שמזכיר קובה. צורתו כמו טיפה. הקצה העליון צר והבסיס רחב. כדור זה עשוי אורז וממולא בבשר או גבינה וקצת משהו ירוק.
הפגישה הראשונה שלנו היתה במסעדה, היינו רעבים, בחניון ההר אטנה לאחר המסע הנחמד בהר. היינו רעבים. האתר היה לפני סגירה. המסעדה גם. יתכן כי היינו רעבים והארנצ'יני היה מיותם וקטן בויטרינה, מטוגן יתר על המידה ואלוהים יודע ממתי השמן, צבעו העיד על כך, חום עד חום כהה, והזכיר כדור פלאפל. אבל כפי שמוזכר לעיל, היינו רעבים ובזמן חרום לא בודקים, שאלנו מה זה? אמר לנו: "אורז…אחרון…לקחנו.
היה טעים. כמות הבצק היתה מאוזנת ביחס למילוי. היה ממולא בשר. משהו נשפך מהפנים כאשר נגסנו והטעמים היו ערבו לחיכנו. אין דבר יותר טעים מאורז מטוגן עם תבלינים…כאשר רעבים.
אבל לאפרת אין אופי והיא התאהבה בארנצ'יני. בהזדמנויות נוספות נתפסה אוכלת ארנצ'יני עם חיוך ענק. כאשר חזרנו לארץ מיהרה להכין בבית והיתה גאה במעשה ידיה.
פרט חשוב: לא פגשתי בכל סיציליה ארנצ'יני טעים כמו הראשון. כמו באהבה ראשונה.

אפרול שפריץ
משקה פופולארי.

קוקטייל האפרול (Aperol) שפריץ הוא תערובת של יין ניתזים, סודה ואפרול שעשוי מעשבים ותבלינים, טעמו מתקתק וקצת מריר. לא יודעת איך השיגו את הצבע הבוהק הזה שמזכיר סבון כלים, אבל זה תפס. לא אותי כמובן. אותי לא יקנו בצבע.

ואם היו שואלים אותי מה זה אפרול שפריץ, הייתי עונה שלי זה דווקא נשמע כמו שם של איכר גרמני בחבל הריין

בשנות השישים של המאה שעברה, בעיקר אצל הרומנים ששיחקו רמי-קוב על הבלקון בקיץ מול חנות הגלידה "מקור" ברחוב ההסתדרות, היה המשקה עם השם הנורא "שפריץ" פופולרי ביותר, אותו הכינו מיין "הוק" עם סודה.
– "פופסקו, תערבב לנו איזה שפריץ קטן"


נראים מרוצים למדי.

ושיא היחודיות והיופי שייך לקינוח קנולי (מהמילה קנולו = צינור קטן).
זהו גליל בצק מטוגן קשה עד קשה מאד (מתאים למלתעות סיצילאניות), ממולא בקרם גבינת ריקוטה מתוקה, לעיתים פוזרו שברי פיסטוקים ממעל ולעיתים שקעו בגבינה חתיכות שוקולד שובבות. מה כבר יכול להיות רע בכל המארז הזה. בכל תפריט שהיזדמן לנו, הופיע הקנולי, מאכל חובה. השיא היה בארוחות הבוקר במלונות כאשר ליד אותו גליל היה מונח שרוול עם הקרם, אותו היה צריך להזריק לתוך הבצק בסגנון "עשה במו ידיך".

מלבד הרעיון שקוני קורלאונה מ"הסנדק 3"' שהגיעה לגיל שאפשר להרעיל וחיסלה את דון אולטבלו בעזרת קנולי,
חשבתי אם כל התהליך הזה שווה. בפעם הראשונה שראיתי את זה, הבטתי סביב וחשבתי על כל הסועדים בחדר.
מי שטף את ידיו לפני האוכל ואם לא,
היכן היה לפני,
במה הוא נגע לפני שהגיע לחדר האוכל וכן הלאה והלאה.
ויתרתי על הפולחן. קטנונית שכמוני.

ילדה מאושרת בחברת קנולי.

וכמובן הפיסטוק.

מה יש להם לסיצילאנים האלה שהכל עשוי מפיסטוק. לפי מה שראיתי יש הרבה עצי זית וגפנים. לא מפתיע. עצי פיסטוק אולי ראיתי ולא ידעתי. הוא די דומה לעץ זית. יתכן שאם היינו מטיילים בחברת אגרונומים רציניים, היתה לנו תשובה לעניין.
טעם הפיסטוק מילא כל חלל ריק במזון. כמובן גם הגלידה לא נמלטה מהפיסטוק והיתה די טעימה. לבסוף לא היתה לנו ברירה וחזרנו עם כמה שפורפרות קרם פיסטוק שבמהרה נעלמו.

ואני, מה כבר ביקשתי לאכול, פרוסת לחם שחור עם גבינה לבנה וזיתים



קטגוריה : Uncategorized