אפילוג

BenGurionEpilogue1

ראינו את הסרט 'אפילוג' שהינו לקט מתוך ראיון מצולם בן שש שעות.

היתה פגישה עם הבמאי בה סיפר וענה על שאלות.

לא הצלחנו להשתעמם. במשך כל הסרט נכנסנו לסרט של עצמנו. חיינו, צחקנו, נהנינו, התפעלנו, התרגשנו, הנענו בראשנו, פלטנו פה ושם 'פסססס….' כמו ונטיל קרוע. ושאלנו את עצמנו איך הגענו עד הלום. 

לקהל לבן פדחת, אין הצפייה קשה כל כך. גם לא קשה ללקט אותם, הם באים כמו זבובים. רק רואים מודעת פרסום כל שהיא בנושא של 'פעם', והם מיד רצים ומתנשפים מהתרגשות וחוסר חמצן (בשל הגיל המופלג). 

לא התכוונתי לספר על מה הסרט, בשביל זה יש סרט. רציתי לספר על המעמד. לא ידעתי אם לבכות, לשמוח או לגחך. כלומר האם לתת לעצמי ליהנות או לעבור לאופציה של הלעג העצמי. הרגשתי, שאנו לא חיים את המציאות. או שמא חיים גם חיים ובאים להירגע קצת, לאהוב אחד את השני, להניח את ראשנו על כתפו של השכן ולבכות, כי זה מה שנותר לנו, אותם ילדי שנות החמישים, ארבעים, שלושים וכן הלאה. וזה מה שקרה, אנשים, כולל אני, עם כיבוי האורות, שכחו היכן הם. רק כאשר נדלק, נזכרנו. שיט, איזה בעסה. 

זה הזכיר לי סרטון מצויר בו רואים תור ארוך לפני דלת בחומה. כל פעם נכנס אדם אחד, משלם סכום מסוים מתקבל בסבר פנים יפות ושמחות, 'חיבוקים ונישוקים' ומתחיל לחגוג. נשים רוחצות אותו, מלבישות אותו, תוקעות לו סיגר בפה ומשקפיי שמש כהות, נוסעות איתו במכונית פתוחה בעיר, מבעד לקומות העליונות מריעים לו וזורקים עליו קונפטי, אנשים ברחוב רוצים את החתימה שלו, הוא אוכל כמו חזיר ונראה כמו מלך. כך עובר הוא מסלול של כל התענוגות, שחלם עליהן, כל הפנטזיות (אגב פנטזיות), ומתקדם לעבר דלת היציאה. 

ליד דלת היציאה עומד שוער זעוף פנים, פותח לו את הדלת ובועט אותו החוצה על החול. הוא נזרק, נעלב לכמה שניות, קם, מנקה את בגדיו, מרים את הראש, בודק כמה מעות נשארו בכיסו ורץ מהר לעבר התור המשתרך לפני דלת הכניסה. 

וזהו, יצאנו מהאולם לאחר שיחה עם הבמאי אשר סיפר על התלאות, שעברו בבניית הסרט ועל כך, שבצבא כבר מראים לחיילים. גם בנט הביע נכונות להביא סרט זה למערכת החינוך. גם משפחת ……צפתה בסרט בהתפעלות והנאה. וכן הלאה והלאה. נו, הלוואי. 

 לאחר הסרט חשבתי (קורה לפעמים): בן גוריון היה מנהיג גדול, שהגה רעיונות והפך אותם למעשים. כמה זמן לקח למנהיג כזה להופיע? נכון, 2000 שנה לערך. והמנהיג השני? אולי עוד 2000 שנה אולי לפני. אינשללה, לא חשוב כמה זמן, רק שיבוא, נחכה בסבלנות. 

 

מודעות פרסומת