אורי חסקלוביץ': "השיבה לנורמליות" האמריקנית

 האם משמעותו של עידן טראמפ חזרתה של האומה האמריקנית לדרכיה הישנות? האם תסמל תקופת נשיאותו את הרגרסיה, ממנה היו כה יְרֵאים הממשלים הקודמים? בכדי להבין את התשובה לשאלות הללו ועוד, די להתבונן בהמוני העם, המציפים את הרחובות בעודם מביעים שאט נפש מבחירת המולטי מיליארדר, שאך זמן קצר קודם לכן עוד היווה סימבול לשחיתות הקפיטליסטית.
"מעתה, אמריקה ראשונה!", הצהיר הנשיא הרפובליקאי עת השבעתו. ואולם, דווקא מול דברים אלו, שנישאו בקתדרת דוכן המנצחים, רבים מן האמריקנים ציירו בדמיונם ימים אפלים בזיכרון האומה הקולקטיבי. לא היו אלו שיריה של אלה פיצג'רלד שבהם נזכרו, אף לא נעימות מוסיקת הסווינג שהחלה מקבלת תנופה בראשית העשור. התמונה המועלה מן האוב הנה אחריתה של המלחמה הגדולה. סיסמאות דוקטרינת מונרו מועלות שוב על הנס, ובה בעת גוברת מחאתם המתמשכת של החוגים השמרנים על מדיניות הנשיא ווילסון. ההדוניזם האמריקני שהתפתח לצד גלי שגשוג אקונומי התחלתיים ייתן אותותיו בשלהי שנות העשרים, כמגדל קלפים שחלקיו רופפים ואינם מוצאים תשתית יציבה לעמוד עליה. היוזמות הממשלתיות לקידום השווקים על בסיס ליברליזם כלכלי לא מנעו את מגמות הפזרנות שפשו בכל רובד של הסטרוקטורות העממיות. חוסר הפיקוח המשווע על המתרחש הוביל את ארצות הברית לעבר תהום ללא תחתית.
בעודו מבצר את עמו סביב לגבול המקסיקני וחותם ימים כלילות על צווים האוסרים את כניסת המהגרים, בונה הנשיא את חומות הבדלנות. אלו מדמים באופן מחריד למדי את חוקי המכסות. המילים פרוגרסיה וקדמה לא נותרו אלא סלוגנים, מטבעות לשון בארצות הברית. הפער בין מילים אלו לבין השאיפות שאותן הם מתיימרים לייצג מתבטא במילים אסקלציה והחרפה, הפעם בחסות מדיניות ממשלתית דקלרטיבית. הגזענות מרימה ראשה ומנופפת לעבר חברי ה-KKK, המחכה להשבת התפארת ולבניית הקלאן הרביעי.
לא הסיסמאות הפופוליסטיות המעודדות בריש גלי שנאת הזרים, גם לא פניו העגומים של השוביניזם הטהור הם שישיבו לאומה את תהילתה וגדולתה. אלו מוכרות ממפלגות הימין הלאומני האירופאיות. בקטגוריה האחרונה נכללות תכונות אשר מעוותות את טוהרתה של זהות העמים הדמוקרטיים ואת העוגן שעליו הן נשענות, חוקתית, מדינית ואתית. ובכן, כפי שנאמר, המסר של העם, של הקהילייה הבינלאומית אשר רואה את השלום בראש מעייניה, את זכויות וחירויות הפרט ראשונים במעלה ולבסוף את הקץ לניצול הנו ברור, אמריקה של טראמפ איננה אמריקה לאמריקנים. העתיד בתקופת טראמפ צופה ככל הנראה אכן להיות "סוער", אם כי לא בהכרח בוהק ביחס ליעדים בהם דוגל הנשיא, שעוד טרם הכיר את תכולתו המלאה של החדר הסגלגל.          

מודעות פרסומת