אורי חסקלוביץ': הפסיכולוגיה של הדמגוגיה

קופסת גפרורים

אלו הבאים לטעון כי ההיסטוריה הנה רק דליית חוויות והתמודדויות העבר הנשלפות ממעמקי הנפש, הנם במידה רבה מבטאים את חוסר ההבנה של החיבור בין ממדי הזמן. שהרי אם נניח שהעבר הנו רק עבר, לא יטמון ההווה המוחשי שבו אנו חיים שום תקווה לעתיד לבוא. אדרבא, העבר הנו חלק מנחלת ההווה הקונקרטי אותו אנו מרגישים בחיינו המציאותיים מדי יום ביומו, ובאופן ניכר מעצב בעבורנו את שעתיד להגיע. בדצמבר של שנת 1939 היה כבר זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, בגלות מחוץ למולדתו הגרמנית שם אף נפטר. ספריו היו בין הרבים שהושלכו ללהבות בשרפת הגדולה שבכיכר בבלפלאץ. במהלך שש שנות המלחמה התממש התנאטוס, מושג היסוד היצרי שאותו ייחס לתוקפנות, במלוא כוחו במהלך המלחמה והטיל את חורבנו בכל רחבי היבשת.
עולם הפסיכולוגיה קם לתחייה מתרדמתו קצרת השנים לאחר המלחמה לעולם לוט בערפל. מושא החקר נסב עתה לניסיונות להבין את הקיום האנושי נוכח הקטסטרופה שאפפה אותו. והלוא כיצד ניתן להציב את מהות הטבע האנושי לצד תהליכי הדה-הומניזציה, שהיו מנת חלקה של המלחמה. 'אסכולת פרנקפורט' ניסתה לגבש מסגרת תאורטית, בהציעה את נפילת דמגוגיית ההמונים, אבנם של המשטרים הטוטליטריים, כהסבר המניח את הדעת לתופעות האבל, השכול ועיצובה מחדש של אירופה בתקופה שלאחר שנת 1945. הסוציולוג פייר בורדייה דגל בגישה שונה במקצת, וגרס, שהעמים החרבים, במאמציהם לרהביליטיציה והתחדשות לאומית, מאמצים להם הביטוס חדש, ארסנל של נורמות והתנהגויות המקובלות בחברה שעשויות להצמיחן. 
תאוריות אלו, האם יש בחובן, בחלקן, בכולן, לבאר את התמורות העצומות המתחוללות בחיי הפרט והחברה בתקופה המדוברת. הייתכן שיש בגלעין הטוטליטריזם די בכדי לספק את הגורמים הסיבתיים לאלו. מחקריהם החלוציים של סולומון אש וסטנלי מילגרם אודות תופעת הקונפורמיות מראים שעד מידה מסוימת הם מהווים תנאי הכרחי אך לא מספיק לכך, שכן רק לאחר פולחני ההמונים שבנאציזם ובקומוניזם החל בכלל העיסוק בתחום. 
והרי עומדים אנו כעת על סיפה של השאלה המעסיקה אותנו, מהי אמת לאמיתה, אופיה הרוחני של הדמגוגיה, שהיא גם בעיני רבים קסמה. נשוב לרגע לפרויד ולאחד מהמודלים הראשוניים שגיבש, תאוריית הדחפים. לדידם של ראשוני הפסיכואנליזה, יצר הרוע לצד מקבילו השואף לתשוקה ולאהבה טבוע בכל אדם באשר שהוא, ייתכן שאף יוצא את תחומי החברה האנושית. התאוריה הפרוידיאנית גורסת כי את ההנאה אותם מחפשים האנשים להשיג, קרי, העונג, ניתן לספק הן באמצעות תוקפנות והן אהבה. זוהי האטרקטיביות שבשלטונות העריצות המקיימת עצמה דרך גרימת הייסורים לגורמים המוקעים על ידה מהחברה. כפי שהוכיחו מחקריהם של פיליפ זימברדו ואלברט בנדורה, אלימות עשויה אף להוות נורמה חברתית שאותה אפשר ללמוד, לחקות ולהוריש לדורות הבאים, באופן שהשתקפו במשטרות חשאיות לסוגיהן השונים.
והיחיד, דרכו לאן, תוהה הפסיכולוגיה תמיד. הפילוסופיה של המוסר קובעת עובדה חד משמעית, הבחירה בין רוע לטוב נעשית אך ורק באמצעות התבונה והשכל הישר. הבחירה בראשונה וההליכה בתלם כמעט לבטח יובילו לסיפוק ארעי ובסופו של דבר להרס עצמי ולאבדון. בית ילדותנו, הורינו, חוויותינו, הקשרים שלנו עם זולתנו, יחסינו הבין אישיים ויכולת לפעול באופן אתי לשני כיוונים אלו, הוא שעושה את האדם יציר אנושי.  קונפליקט זה משקף יותר מכל את משמעות הקיום האנושי, כפי שמתגלמת בתורתו של הפילוסוף ז'אן פול סארטר, האקזיסטניאליזם.

מודעות פרסומת