למה צריך ללמוד
בעוד כחודש חוזרים ללימודים.
מה שמעלה את השאלה הנצחית, למה צריך בכלל ללמוד?
באמת למה ?
מנסה לחשוב למה אולי כדי לא להיות הדיוט יתר על המידה.
ראשית צריך ללמוד הכל וכל הזמן. נדמיין שבמשך חודש לא מזיזים את היד, היא הרי שוכחת מה התפקיד שלה קל וחומר המוח שלנו. אף פעם לא מזיק להניע את העיסה הזאת בראש, לערבב אותה וללוש אותה, כמו בצק שמרים טוב. משהו כמו תרגילי ספורט לאזור הזה.
שנית, זה כיף. כבר יצא לי לראות עיני לומדים מבהיקים מסקרנות.
שלישית, ישנם מקרים בהם אנו נדרשים להשתמש קצת בדברים שכבר פגשנו בחיים. נכון, אפשר לפגוש הרבה דברים גם ברחוב, לא צריך בשביל זה בית ספר. אבל, איך לאמר את זה, הרבה פעמים אנו פוגשים דברים והם חולפים על פנינו מבלי להעצר ולהשאיר חותם. אז בשביל שזה ישאר שם בראש, צריך קצת לחפור לנו. אין מה לעשות. אין פטנט אחר. יאמרו אנשים, שהם לומדים לבד והכל בסדר. נכון, אבל כמה יש כאלה?
לכן, לכלל, שהדברים עוברים להם ככה מבלי שישימו לב, כי באותו הזמן ראו את ה'אח הנולד', או 'מפץ הטבחים', להם זה יכול לעזור.
ומה עם אלה אשר התעמקו בסוגיה מאד חשובה בתורה, גמרא או משנה? עבורם צריך קצת להתאמץ ולהגיש להם את הידע 'הדל' של החיים העכשווים, ככה בקטנה, מה שנקרא לימודי ליבה, שיהיה להם מושג היכן הם חיים. לא שאני דואגת להם, הם מבינים ויודעים יותר מהרבה אנשים שאני מכירה, כולל אותי כמובן. אבל שמעתי פה ושם שהם נדרשים להשלים נושאים שנמנעו מהם בילדותם. טענות מהסוג הזה היו פעם ליוצאי קיבוצים כאשר יצאו לחפש את גורלים מחוץ למסגרת בה גדלו, ופתאום נתקלו בדרישות חדשות של המציאות. ברור שאפשר להשלים, אבל זה לא כל כך נעים. אני די מתנחמת בטבע האדם והסקרנות הטבעית, שעוקף משרד חינוך ושאר תהליכים מלאכותיים ועושה עבודה די טובה. הטלפונים החכמים פותחים עבורם צוהר ואמצעי למידה נוסף. האינטרנט חודר לו לאט לאט ומתגנב לקהילות הצעירים ואין עוצר. משם יבוא השינוי, החידוש, והתגליות. אבל כמו תמיד, ידיעות מהסוג הזמין הזה, לא תמיד מנווטות, מפוקחות ומועילות בתחומים בהם רצינו שיועילו, כמו מתמטיקה. לאנגלית של אותם דרדקים, איני דואגת, היא תגיע אם ירצו או לא.
ישנם ילדים אשר כן מקבלים את לימודי הליבה על מגש של שוקולד, וזה לא בדיוק עוזר להם לפתח מיומנויות, אבל זה קורה מסיבות אחרות לגמרי, למשל הרעש הטכנולוגי, הסביבה והקהילה שאופפים אותו, או גיל הלומד, שראשו אינו פנוי לזוטות כמו אנגלית, חשבון, ספרות, תנ"ך או היסטוריה. ואז המאבק של המלמדים הוא על הרלוונטיות, הפיקנטיות, החידושים והיצירתיות שמטרתם להתגבר על הגירויים הרבים המקיפים את הלומדים היום.
ועכשיו, למה צריך לדעת אנגלית:
קיבלתי דיסק עם שירים, שחולק לאורחים שבאו לחתונה כלשהי. עד כאן נחמד.
השירים נפלאים, שירי אהבה, שירי חיזור, שירי געגועים ושירים שבעצם נועדו לרגש. כאשר שמעתי אותו, חייכתי לעצמי, שהרי ברור, שאותם אנשים מוכשרים וחרוצים,אשר הכינו את הדיסק, לא התייחסו למילות השירים אלא רק לקצב, לנעימה, לעיבוד וכו'. ואז יגיד מישהו :"את מי זה מעניין בכלל המילים כאשר אנו רוקדים, מתנשקים ואלוהים יודע מה עוד עושים עם השירים האלה".
נכון ולא נכון. משום, שאם המילים לא היו מעניינות וחשובות, היינו מפזמים כל היום "לה, לה, לה" או "פה, פה, פה" או "טה, טה, טה". בעצם אם אני חושבת על כך לשנייה, ישנם אנשים רבים ששרים כך ומאושרים מאד. אבל אלה ששרים את המילים והמנגינה, מאושרים יותר ומעוררים קנאה, בדוק!
אם אדם רוצה להגיע למקום בו המתמטיקה, הערבית, האנגלית או הצרפתית חשובות ומכריעות והוא לא בקי בשפה זו, אז הוא עלול לעשות שטויות ולחתום על חוזים או מסמכים שהוא לא מבין את תכנם. טוב, גם כאלה, שמבינים את השפה שלהם, לפעמים חותמים על מסמכים, שתכנם אינו בהיר להם, אבל זו בעייה אחרת. ולמה מתמטיקה, או חשבון חשובים מאד? כדי להשיב על כך אפשר להתחיל במכולת, המקום הכי קרוב לכיס. ובמבצעים בסופר, שאם בודקים אותם טוב עם מחשבון זמין, אפשר למצוא הרבה דברים מעניינים. או חישוב נכון כאשר לוקחים משכנתא, כדי שתהיה להם קורת גג. אלמנטרי, לא? נו, אז למה למנוע מילדים קטנים ללמוד חשבון, לא חבל?
טוב, אחזור לדיסק שלשמו התכנסנו כאן ומעט הדוגמאות שימחישו את הרעיון הכללי:
1. שיר של אריק קלפטון – Tears in Heaven
זהו שיר געגועים לבנו שנפל מחלון ביתם.
ואני שואלת את עצמי, האם זה שבחר את השיר הנפלא הזה, לרגע שבו הזוג עולה על הרחבה לריקוד רומנטי, ידע את משמעות המילים, שממש לא מתאימות לאירוע
2. ישנו שיר נוסף, אגב מקסים, Who Do You Think You Are – Boyce
נראה שהדי-ג'יי לא שמע את המילים, כי אם מתרגמים את המשפט שחוזר על עצמו זה נשמע כמו "מי'תה חושב ת'עצמך אחרי מה שעשית לי?".
לא נראה לי שזה מה שצריכים לשמוע ביום שבו החליטו השניים לחיות יחד באש ובמים ועוד כמה צרות?
הייתי שמה אותו דווקא בטקס גירושין.
3. שיר עתיק של בובי וי "Bobby Vee "Take good care of my baby
שזה שיר מקסים בקצב שלו, שומעים פה ושם את המילים אהבה, בייבי, ועוד כמה כינויים כמו שמכנים תינוקת או כלבלב. השיר, הייתי אומרת, נשמע כמו שירו של בן הזוג שהפסיד את הכלה למנצח והוא די נכנע למציאות. הוא עדין לא הפנים את העובדה, שאולי היא זו שבחרה את בן זוגה החדש, כי הוא היה אידיוט מדי והתנהג אליה כמו גור כלבים מתוק. לאורך השיר הוא מבקש מבן הזוג החדש, שישמור לו על הבייבי שלו, (שזו כבר בעייה אחרת שצצה בשיר, שכן, מה ז.א 'הבייבי שלו'? טוב, נעזוב זה), שלא יגרום לה לבכות, שיאהב אותה וכו'. בקיצור, הוא יושב לו בצד ומתבכיין. עצתי לו, יללה, תעזוב, היא כבר בחרה מישהו אחר…
השאלה, האם שיר זה מתאים לחתונה. ממש לא. אז למה בחרו בו? כי לא יודעים ולא מקשיבים למילים.
4. ניקול קידמן ורובי וויליאמס בשירם של פרנק וננסי סינטרה
"Something' Stupid
בני הזוג אוהבים, ללא ספק, אבל הטעות החוזרת שלו שהוא אומר זאת.
הוא לא רוצה לגלות את אשר על ליבו שמא בן/בת הזוג ימלט מהקשר.
נו, באמת, לא סגרנו את הנושא הזה לפני החתונה?
5. ולסיום הטרחנות המיותרת הזו של אחר צהריים בוער, שיר מקסים, קצבי שבו כולם פורצים אל הרחבה המרכזית, כאשר הכלה כבר התעייפה מההצגה והתחפושת והיא משילה מעליה את המלמלות המיותרות, הנעליים האכזריות, יוצאת לחופש, ויחד עם כולם מאבדת צלם כלה ושותה כל מה שמוגש לה. ואז השיר הנהדר הזה:
"Love me again" John Newman
אתה אמיתי? עכשיו לאהוב אותך? אתה לא רוצה שיקרה לנו מה שקורה בקליפ… חלס, אני מתחתנת.
הערה חשובה הגיע זה עתה למערכת. בזכות חדות ראייתו והערנות של בן דודה שלי, ארנון אשד, אולי סתם שגיאת כתיב בהיסח הדעת, אבל דחילק, מוזיאון ישראל, נו באמת. אפילו על לוחות הקיר במסדרונות בית ספר יסודי, זה לא היה עובר.
ולמתקשים לרדת לסוף דעתי: באנגלית רשום 'זקן צלעותיה, בעברית רשום 'זקן מלאכותי'.
