קרבה מסחררת בין דרמה נעלה ביותר והשפלה ביותר

stalin-son

מתוך מילן קונדרה, "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום"

"בשנת 1980 יכולנו לקרוא ב"סאנדי טיימס" כיצד מת יקוּבּ, בנו של סטלין, כשבוי מלחמה.
בימי מלחמת העולם השנייה, הוחזק במחנה גרמני יחד עם קצינים אנגלים שבויים.
היתה להם מחראה משותפת.
בנו של סטלין השאיר זוהמה אחריו.
לא נעם לאנגלים לראות מחראה מרוחה בחרא, ואפילו היה זה החרא של בנו של האיש החזק בעולם. הם העירו לו על כך.
הוא נעלב.

הם קבלו לפניו שוב ושוב, הכריחו אותו לנקות ת המחראה.
הוא התרגז, רב איתם, התנצח עמם.
לבסוף ביקש ראיון אצל מפקד המחנה, כדי שישפוט ביניהם.
אבל הגרמני המנופח סירב לדבר איתו על חרא.
בנו של סטלין לא יכול היה לשאת את השפלתו.
זועק קללות רוסיות מסמרות שיער, הוא רץ אל הגדר החשמלית שהקיפה את המחנה והטיל עצמו עליה.
גופו, ששוב לא יזהם את מחראת האנגלים, נשאר תלוי עליה. "

למה זה בכלל מעניין?
א. כי זה הבן של סטאלין הגיבור הגדול שהציל את העולם.
ב. כי זה ממחיש כמה קל להגיע לקצה.
ג. גם אם חיים רוב החיים בתענוגות ונוחות, קורה שהבנדם נזרק לאיזור שלא שייך לו אלא
לאחרים,כאלה שחיים רוב הזמן בג'יפה.
ד. כי זה מפחיד.

ומילן ממשיך:
"לא היה קל להיות בנו של סטלין […] סטלין הצעיר היה גם בן האל (כי סגדו לאביו כמו לאל) וגם מנודה על ידו […] נידוי וזכויות ייחוס, אושר וצער – איש לא חש ביתר חריפות מיקוּבּ כיצד הניגודים מתחלפים זה בזה ועד כמה קטן המרחק מקוטב לקוטב ביום האדם. 
אחר-כך, מיד עם פרוץ המלחמה, נפל בשבי הגרמנים, ושבויים אחרים, בני אומה שתמיד קיממו אותו בעצם מהותם, בגלל הסתגרותם הלא מובנת, האשימו אותו שהוא מלוכלך. הוא, שנשא על כתפיו את הדרמה הרמה ביותר שאפשר לתאר (בהיותו בעת ובעונה אחת בנו של אל ומלאך שנפל) צריך להישפט עתה לא בגלל דברים נעלים (הנוגעים לאל ולמלאכים), אלא בגלל חרא? כלום רק כחוט השׂערה מפריד בין הדרמה הנעלה ביותר והשפלה ביותר והן קרובות קירבה מסחררת כל כך?
אכן יכולה. אם יתקרב קוטב הצפוני לדרומי ולו כדי נגיעה קלה, כדור הארץ ייעלם והאדם יימצא בחלל שיסחרר את ראשו וימשוך אותו לנפילה. 
אם נידוי וזכויות ייחוס היינו הך הם,
אם אין הבדל בין הנשגב והשפל,
אם אפשר לשפוט את בן האל בגלל חרא.
הקיום האנושי מאבד את ממדיו ונעשה קל באופן בלתי נסבל. ברגע זה פותח בנו של סטלין בריצה אל הגדר החשמלית כדי להטיח בה את גופו. והגדר ככף מאזניים התקועה, עלובה, גבוה באוויר, מורמת מכוח הקלות האין סופית של העולם שאבדו ממדיו.

בנו של סטלין נתן את חייו למען חרא.
אבל מוות למען חרא אינו חסר משמעות.
הגרמנים שהקריבו את חייהם כדי להחריב את גבולות הרייך מזרחה,
הרוסים שנפלו כדי שארצם תתפשט מערבה – כן, אלה מתו על שטות, ומותם חסר משמעות ותוקף כללי.
אך מות בנו של סטלין, בתוך הטמטום הכללי של המלחמה, היה המוות המטאפיסי היחיד."
חרא של מות. 

 

 

מודעות פרסומת