שאלות שלא מעניינות אף אחת/ד

גוסטב דורה, שמואל מושח את שאול למלוכה.

גוסטב דורה, שמואל מושח את שאול למלוכה.

מספר תשובות לשאלות שלא נשאלות:

והפעם 'הנביא'.
הנביא מובא לקוראים הצעירים בתנ"ך כמשהו ברור שלא שואלים עליו שאלות. כלומר, דמותו של הנביא היא חלק בלתי נפרד מהחיים לפני כשלושת אלפים שנה. תפקידיו מגוונים כמו מנהיג רוחני חברתי, כלכלי, מדיני, חינוכי, שופט, מקשר בין העם לאלוהיו, שזה להעביר ידיעות מאת האל ולהיפך, מזהיר מפני הבאות ומרגיע בשעת צרה, הוא גם מבקר קשות את התנהגות העם, אחר כך את התנהגות המלך ובכלל, כל תופעת טבע נזקפת לזכותו של האלוהים.
מכיוון שזהו תפקידו של הנביא (לצורך העניין אבחר את שמואל) שזה בערך כמו השופט העליון, המנהל הכללי ובעצם הנציג הדו"צ היחידי, העם מבקש/דורש ממנו שימליך עליו מלך, כי הם רואים שאין עתיד לתפקיד שלו, הוא כבר מבוגר והוא לא הכשיר יורשים, שזה כנראה ילדיו שאינם מתאימים  "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (שמואל א' פרק ח' פסוק ה').
כיצד זה שהעם מבקש מהמנהיג שלו להמליך להם מלך. האם זה תפקידו, למצוא לעצמו מחליף מבחינת היררכיית הסמכויות, לחפש להם מנהיג אחר במקומו, חדש, מלך ככל העמים? והנביא, שכנראה לא כל כך מופתע, מנסה להזהיר אותם מפני המלך אשר ימלוך עליהם באכזריות, יעשוק אותם וכו'. אח"כ הוא מחפש את המלך על פי כישורים שרק הוא רואה מעבר ל'נחבא אל הכלים', 'משכמו ומעלה' וכדומה (בערך כפי שמשה נבחר, אם היה רועה צאן, הוא יתאים להוביל את העם). האם אין איזה רשימה של דרישות התפקיד מלבד תמימות, חוסר נסיון, יושר ואמינות.  איזה שהיא עבודת הכנה. עבור משה נערך מופע אור-קולי משכנע במדבר "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל " (שמות ג') ומכאן מבין משה שזה לא סתם והחליט להתגייס למשימה.
אבל רגע רגע, מה חושב ומרגיש הנביא עצמו? עד לפני שנייה הוא זה אשר אמר מה לעשות ועתה הוא מפנה את מקומו לאיזה נער ביישן, חסר ניסיון ומפוחד? ואולי המחשבה שלו היתה כי הוא ישב לו מאחורי הקלעים וייתן עצות, ככה, בשקט. כולם יחשבו שהמלך פועל, חושב, מחליט, אבל בעצם, הנביא הוא אשר מוביל ואומר מה לעשות. (המעניין שלקחו שנים רבות בהן ליווה שמואל את שאול וראה כי הבחור לא כל כך מתאים לקריטריונים של תפקידו, אבל מה זה משנה, העיקר הדרמה.
משום מה התופעה הזו מתפרשת כמובנת מאליה. ילדים צעירים שאינם מופתעים מהרבה דברים כבר בגיל שמונה, נחשפים לסיפורי התנ"ך ומבינים מה שהם מבינים. הם אפילו לא שואלים מדוע אין הדברים האלה קיימים בתקופתם. אולי הם מתייחסים לסיפורים מעין אלו כאגדה ולא כמציאות שהיתה, במקרה הטוב הם מבינים את מוסר ההשכל שבסיפורי התנ"ך ובמקרה היותר טוב הם מבינים שכך הדברים מתנהלים גם בתקופתם.

ומהי נבואה, מילה יפה שאנשים מתהדרים בה בחשיבות.  האם יש בכלל דבר כזה, האם מישהו בכלל הצליח לדעת מה יהיה בעוד ארבע שניות (חוץ מאלה ששחררו נצרת רימון), יום או שנה? ישנו מושג 'השערה' אשר על פי נתונים כאלה ואחרים הדומים לאירועים שקרו בעבר, יש לשער כי כך יצא בעתיד. אבל כבר כולם יודעים כי אין דבר כזה 'אותו הדבר'. אולי, אולי שטנץ במפעל אשר המכונה חותכת את כל הדברים העוברים תחתיה- אותו הדבר. אלא שגם אז אם יסתכלו במקרוסקופ המגדיל פי 1000, ימצאו שינויים.
ולמה אנו כל כך צריכים נבואה. באמת למה? כדי להתכונן לבאות. כי אי אפשר לקום בבוקר בלי לדעת מה עושים בעוד דקה או בעוד שעה או יותר. חיות יכולות לעשות את זה, אני רואה אותן כל יום. הן פוקחות עיניהן ומחפשות איך לנג'ס. הכלבה רוצה את האוכל שלה, את השמיכה שלה, את החצר שלה , היא מבינה את ההווה של מה שנכנס ומה שיוצא, וכך גם החתולה. אחר כך היא נובחת קצת על עוברים ושבים, השנייה מייללת שנפתח לה את הדלת, ואז חייהן מסודרים. הן לא דואגות לעתיד. (נכון, יהיו שיאמרו כי בכל זאת יש לה תכניות לעתיד ואפשר לראות זאת כאשר היא מוצאת איזה שהוא אוצר כמו עצם, יוצאת לחצר, חופרת בנמרצות ומחביאה לימים קשים. אבל מה, היא אף פעם לא זוכרת לשלוף את זה כאשר היא רעבה. אז מה שווה תכנית עתידית זו, רגע, זה בדיוק כמו תכניות הביטוח שלנו, לא?) פוליסות הביטוח שלהן הם אנחנו, הבעלים. הן לא צופות את העתיד. כששואלים אותן מה יהיה אם תהיו חולות, הן עונות 'יהיה בסדר מישהו כבר ידאג לנו'. גם אמא שלי לפני ארבעים שנה אמרה כך, 'הממשלה דואגת לנו', בחיי, היו משפטים כאלה פעם. אבל היום? יש את המילה 'דואגים' אבל לא לנו. אלא כל אחד לעצמו. יש לך- תחייה. אין לך- תאכל חול. העניין הוא שגם אם יש לך קצת, זה לא מספיק. צריך שיהיה לך הרבה מאד. וזה דורש כוחות נפש, גנים טובים, יצירתיות. קצת ערמומיות, נוכלות, אומץ לב, העזה ועוד כמה תכונות שמפריעות לאנשים מסוימים לחיות ולאחרים עוזרים לחיות יותר טוב. וישנה עוד אפשרות דרווניסטית, שבעצם אומרת כי אפילו אם יש לך, הישמר לך מאלה החזקים, הם עלולים לקחת לך. ואם חושבים בצורה מפחידה כזו, אז יהיו כאלה שירדו מהמרוץ של נסיון לשמור על מה שיש להם או נסיון להשיג יותר ויחיו את הרגע, שזה יותר גרוע מהחיות שלנו, כי הן יודעות שמישהו מתישהו ידאג להן.
אז מה הקשר בין הנבואה למה שברברתי זה עתה? אז ככה, נבואה זה משהו שנותן תקווה. אם אני ממלאה טופסי הימורים, זה ממלא אותי תקווה עד הבדיקה של הטופס. כי עד אז אני חיה במחשבה שזה יכול לקרות.
– מה יכול לקרות?
– המליון…זה שאזכה בו… או החצי מליון, או המאה אלף, או המאה שקלים, או העשרה שקלים. מה זה משנה, העיקר שאזכה בהארכה של 24 שעות.
אז אם רואים אנשים עומדים בתור ליד בוטקה של הלוטו, ומדברים בשמחה ועליצות, אפשר להבין מכך שהם מתכוננים לבאות. הכסף עדין לא הגיע, אבל האושר כבר פה. הנבואה הקטנה שכל אחד מנבא לעצמו, מיצרת חומר מרגיע בגוף. שמעתי מישהו שאומר כי הוא כבר בנה בכסף שלו, שני אולמות ספורט. צודק. רק הבעייה שכל המסכנים חסרי הפרוטה, הם אלה שבונים את המדינה…טוב, זה לפעם אחרת.
אז מי עוד מנבא? החזאי של מזג האוויר. האמת שהוא הנביא הכי אמין, משום שהוא באמת רואה תמונה. הוא רואה את העננים, הוא רואה את הטמפרטורות, לא ממציא ולא מדמיין, אצלו זה מדעי, בדוק. לעיתים הוא לא צודק כי פתאם באה רוח גדולה ולוקחת לו את העננים צפונה מישראל ולנו לא נשאר כלום. אז מה, אבל היה לנו שמח עד אז.
נביאים רבים לנו בחיינו, למשל פרשנים צבאיים. פרשנים כלכליים, חברי כנסת, שרים, אנשי עסקים, אנשי דת, רופאים ועוד כהנה וכהנה אנשים,שהם טובים וחכמים.  הם רואים בדיוק מה קרה ומה יקרה ומשערים השערות בהמון ביטחון. לעיתים צודקים ולפעמים לא. הם שומעים ורואים תמונות ומפרשים אותן לפי התבניות שנמצאות בראשם. ואנו זקוקים להם בדיוק כמו אותו מכשף בכפר נידח באמזונס. אנו חייבים לדעת מה יקרה בעוד שעה או בעוד חודש. ודבריהם לא תמיד נכונים אבל הם מעבירים את הזמן.
אם החזאי לא צדק היום, הוא יקלע לאמת מחר. ואם הכלכלן ניבא רעות על מצב השקל ולא קרה כלום, אין דאגה, מחר נקשיב לו שוב ותיראו שבסוף ניפול. ואם אומרים לנו כי מנהרות נחפרות מתחת למדינה ועוד מעט המדינה תיפול קומה אחת למטה ועדין לא קורה דבר, אז לא נורא, מחר נקשיב שוב לנבואות ונתפלל שהם לא יתקיימו. ואם הרופא טוען שיש חיידק ונותן אנטיביוטיקה ולבסוף הוא טעה וזה וירוס שעבר לאחר שבוע, זה לא ימנע מן החולה להגיע אל אותו הרופא בפעם הבאה. ואם הפרשן הצבאי ניבא כי סוריה תיפול תוך חודש חודשיים ולא קרה דבר במשך שנה שנתיים שלוש, אז לא נורא, בפעם הבאה שנקשיב לו הוא בטח יתן תחזית יותר מציאותית. נו, ואמא, מה איתה, הרי היא תמיד צודקת ויודעת את העתיד לבוא : "קח סווצ'ר, יהיה קר, אתה תתקרר!" מה, זו לא נבואה? או "קח איתך סנדוויץ', מים, תפוח, בצהריים תהיה רעב!".
ההקשבה לאנשים שיודעים יותר מאיתנו והאמונה שלנו בהם היא כמו הלוטו שלא זכינו, אבל בטח נזכה בו ביום מן הימים. ובינתיים אנו סולחים לכולם ומקווים שיום אחד הם יקלעו והכי חשוב שיהיה טוב.

 

מודעות פרסומת