מרד במאה ראשונה לספירה- יוסף בן מתתיהו 'תולדות מלחמת היהודים ברומאים'

roman_siege
בספריו המונומנטאלים והמפורטים של יוסף בן מתתיהו 'תולדות מלחמת היהודים ברומאים' ואחר כך 'קדמוניות היהודים'  מגולל יוסף את האירועים מאז כיבוש ירושלים ע"י אנטיכוס, הגזרות על היהודים (חנוכה וכו') ועד המרד הגדול שנת 66- 73/74 לספירה הנוצרית.
נושא המרד וקבוצות העם, הצדוקים הפרושים, נביאי השקר, הקיצונים, הכתות השונות, הסיקרים, תופסים חלק משמעותי מרשים ביצירתו של יוסף בן מתתיהו וקשה לחלוק על מידע זה משום שאין חומר תיעודי בן-הזמן מלבדו.
התייחסותי היא לחלק המתאר כיצד מתאחדות קבוצות הקיצוניים אשר מתחילים כמגיני היהדות והיהודים, פועלים כנגד האויב הזר שחילל את בית המקדש ונהג בעם היהודי באכזריות.  ומתפתחת קבוצה קיצונית ואלימה הסיקרים, הפועלת נגד כל מי שהעז לחלוק עליה. "הסיטו רבים למרד ועודדו אותם להילחם על חירותם; הם איימו במוות על כל הנכנע למרות הרומאים והודיעו כי ישחררו בכוח את אלה הבוחרים מרצונם בחיי עבדות. הם התפלגו לקבוצות ופשטו בארץ, בזזו את בתי העשירים ואת הבעלים הרגו; את הכפרים העלו באש, עד כי כל ארץ יהודה מלאה את טירופם; ואש המלחמה הזאת הלכה והשתלהבה מיום ליום…"
פרט נוסף הוא שכרון הכוח אשר מביא אנשים מסוימים להפלגה בפנטזיה כמו המלכת מלך מתוכם. 
"היה זה יוחנן, אשר שאף לשלוט כשליט יחיד… אט אט משך לצדו קבוצות של רשעים מרושעים ופרש מן מחנה הקנאים, דרך קבע התעלם מהחלטות החברים ואת הוראותיו שלו נתן בלשון תקיפה;"
תהליך זה היווה סלע מחלוקת בתוך קבוצת הקיצונים, אשר גרם להתנגשות בנשק:
"אלא ששני הפלגים עשקו את העם והתחרו ביניהם מי ייקח שלל רב יותר. ובשעה שהעיר היטלטלה בין שלוש הפורענויות החמורות ביותר- מלחמה באויב זר, שלטון עריץ ומלחמת אחים- הייתה לדעת בני העיר (ירושלים) המלחמה באויב זר (הפורענות) הנסבלת בין השלוש. מכל מקום ברחו מבני עמם אל הנוכרים וזכו מידי הרומאים לישועה שנואשו למוצאה אצל בני עמם".
מלחמות האחים ביהודה במאה הראשונה לספירה היו כה קשות עד כי קראו לעזרתה של רומא.
ורומא נעה כפי שאימפריה נעה, לאט וביסודיות. למרות שרומא היתה מורגלת במרידות של העמים הרבים עליהם היא שלטה, מהווה המרד ביהודה כאב ראש וטרחה גדולים. בנוסף, אם רומא לא תעניש באופן קשה את המורדים, יהיה זה אות עבור עמים אחרים באזור למרוד בה.  אספסינוס מגיע עם בנו טיטוס והם נעים בקצב של צבא כבד, גדול ורב ניסיון ומחסלים את ריכוזי היהודים מהצפון ועד ירושלים.
מלחמת האחים ודיכוי המרד הגדול במשך שבע שנים, שם קץ לתקווה לבניית מדינה יהודית לאחר כישלונם של צאצאי הורדוס לעשות כן. בית המקדש נשרף ואוצרותיו הועברו לרומא כמקובל באותם הימים. המורדים הבולטים הועברו אף הם לרומא ונמכרו לעבדים.
כנראה שהישוב היהודי לא היה מסוגל לשתף פעולה עם הבריון של השכונה. המצב היה קשה מנשוא עבור אותם יהודים אשר חיו במקום אשר במשך שנות דור הושפלו באיבוד עצמאותם, נאבקו עם תושביה הנוכרים (תושבי קיסריה) ומקדשם חולל ואין מושיע. ליהודים ביהודה של המאה הראשונה לספירה לא היו ברירות רבות וכנראה החשיבה היתה שאין להם מה להפסיד. הם היו עיקשים ובעלי עקרונות: אלוהים הוא השולט ואין מלבדו והמרד היה ביטוי מובהק לעיקרון זה.
אם כי יוסף בן מתתיהו מזכיר כי לא כולם היו כאלה, היו שרצו להמשיך בחייהם אלו בלי תהפוכות גדולות.  

כשישים שנה לאחר מכן, שוב מרדו היהודים "מרד בר-כוכבא" ברומא הגדולה והכל יכולה בעולם העתיק והפעם הבינה רומא כי הפתרון יהיה חיסול עד היסוד של היישות היהודית בארץ ישראל.
ומה סוף הסיפור? ובכן, מאז חלפו להן כאלפיים שנים של גלות ומצוקות קשות עד שהעם היהודי, בעזרת הסכמת אומות העולם, הקים לעצמו מדינה דמוקרטית.
ולשאלה מדוע מדינת ישראל בחרה לציין את מצדה, מקום מחבואם של הסיקרים (קבוצת המורדים האכזרית) כאתר המספר על אותם מורדים ומשמש מופת לגבורה. מעלה השערה מעניינת של מר ישראל לי לוין אשר משליך החלטה זו על ההקשר ההסטורי בו חיו החוקרים באותה התקופה של קום המדינה ; אירועי התקופה, הדת, הלאומיות, החברה, הכלכלה והנסיבות ההסטוריות, שעשויות היו להשפיע על מקבלי ההחלטות לגבי שאלות היסטוריוגרפיות בסיסיות. (מתוך 'הקנאים בסוף תקופת בית שני כבעיה היסטוריוגרפית, קתדרה 1, אלול תשל"ו)

מודעות פרסומת