תרומה לחברה לפני 2000 שנה

%20%20~1

קטע המדבר על תקווה מסוג הפשוט ביותר שעושה מנהיג לפני הרבה מאד זמן. ובדברים מהסוג הזה, לזמן אין משמעות. כי האדם הוא אדם באשר הוא. מבחינת התאים בגופו, לא הרבה השתנה. פשוט הוא הבין משהו:
"הקיסר הפגני האחרון רצה להעתיק ממנהגיהם של היהודים והנוצרים במתן צדקה לעניים והנהיג הוראה: " הקם בכל עיר ועיר אכסניות רבות ללינת זרים, למען יהנו מרוחב לבנו… הנני מורה כי יש לתת חמישית מן הסכום לעניים המשמשים את הכוהנים, ואת השארית יחלקו אנשינו לנוודים ולקבצנים. הרי בושה היא שבעוד שיהודי לעולם אינו נאלץ לחזר על הפתחים, והגלילים הכופרים [הנוצרים] מסייעים לא רק לענייהם אלא גם לעניינו, גלויה לכל העובדה כי אנו [כלומר הכוהנים הפגנים] איננו נוקפים אצבע למען אחינו". 
"… עובדה מאלפת היא שמימי עיר המדינה (הפוליס) היוונית ועד לאימפריה הרומית המאוחרת, הערים – החברות המיוחסות ביותר ובעלות המודעות העצמית הרבה ביותר בתרבות הקלאסית של אגן הים התיכון- היו תלויות במידה שאינה חדלה להפתיע את החוקרים בנכונותם הבלתי מוגבלת לכאורה של תושביהן העשירים והחזקים ביותר לתרום לטובת שגשוגן הכלכלי והפוליטי. סיפור תולדות הערים והמוסדות הפוליטיים השונים כולל במודע מוטיב זה של תרומה ספונטנית, ואף גחמנית לעיתים, של העשירים המעטים.
מאות רבות לפני שהכריז פאולוס הקדוש, כי "הנותן בלב שמח יאהב אותו אלוהים", הביעו היוונים והרומאים את הערצתם כלפי ה"נותנים בלב שמח" ואת תלותם בהם.
וככל שהנתינה היתה "בלב שמח" יותר כך היה טוב יותר, כי מי שנתן "בלב שמח" בהזדמנות אחת, לבטח ייתן שוב בעתיד.
כך אירע שהמונחים היוונים "עשיית טוב" דרך תרומה למטרות ציבוריות –
להיות "עושה טוב", איש התורם למפעלים ציבוריים ו- "רודף כבוד",
כלומר מי שבולט בין עמיתיו בתרומתו הנדיבה לקהילה, נקשרו עם מעשים שהאליטות בעולם הקלאסי וכן אנשי העיר הפחותים במעלה העריכו במיוחד".
(פיטר בראון, "עוני ומנהיגות באימפריה הרומית המאוחרת", החברה ההיסטורית הישראלית)

אנו זקוקים לאיזה שהוא עורך סרטים שיבוא ויחתוך את הסרט הזה שרץ היום בקולנוע של החיים שלנו ויחבר לנו המשך טוב יותר. אין שקט. כל הזמן המולה ברחוב, בבית, בטלויזיה (למרות שמנסים להמתיק לנו בתכניות שעשויות לבלבל אותנו אבל זה לא כל כך מצליח), במוסדות החינוך, בחברת הילדים והנוער, בעבודה, בכלכלה, בבריאות, בפוליטיקה בספורט, בכדור-רגל, בפייס בוק…לאדם יש הרבה מקומות בו הוא נפגש עם הרבה רוע, בחוסר חמלה, בפחדים, בדאגה אמיתית לעתידו ועתיד ילדיו, בתחושה של חוסר דרך. איך עוצרים את זה, מיהו המנהיג שיכול לעצור את זה. אולי המנהיג הזה נמצא באיזה גן ילדים ומתכנן את פריצתו בעוד עשרים שנה.

 

 

מודעות פרסומת