שטיפת ידיים

Oldtimer_side_by_side_702x220

 

לפני הארוחה כולם שוטפים ידיים חוץ מאחד שניגש לאכול את הירקות החתוכים.

– תשטוף ידיים בבקשה.

– שטפתי.

– לא שטפת.

– שטפתי, נשבע לך (מסתכל על הידיים שלו, לבדוק אם הראיות משכנעות), תראי, הן נקיות.

– תראה, צריך לשטוף ידיים בגלל החיידקים שאנו עלולים להכניס לגוף יחד עם האוכל.

– אני יודע.

– אם כך אז גש לשטוף ידיים, הן לא נקיות, נגעת ברצפה, בכלבה, בתיקים, בנעליים, תשטוף וזהו.

– שטפתי, אני אומר לך!

– איפה שטפת, לא ראיתי?

– פה, במטבח.

– הוא לא שטף איתנו. אמרו הילדים.

– לא שטפת!

– כן, שטפתי, שטפתי בשרותים. כן….שטפתי בשרותים, נשבע לך.

– שאלך לבדוק, אם הכיור רטוב?

– תבדקי, מה אכפת לי. נגבתי את הכיור אחרי ששטפתי את הידיים.

– באמת? איזה יופי. כל הכבוד. תראה לי את הידיים. מה זה?

– זה כתם, זה לא יורד.

– מה זאת אומרת כתם שלא יורד? מה זה כביסה? גש כבר לשטוף ידיים, תראה כמה זמן אנו מבזבזים על זה.

– נשבע לך, כתם.

– זה לא כתם, זה לכלוך של בוץ עוד מבית הספר.

– מה פתאום, נשבע לך, זה לא יורד.

– לך מתוק לשטוף כבר,  אנחנו מחכים.

– לא אלך, את לא מחליטה עלי.

– פה, אני מחליטה עליך.

מסתכל עלי עם עיני היהלומים שלו, חושב קצת  לא בטוח מי צודק, הוא או אני. אני מחייכת אליו, הוא מחייך אלי , לבסוף קם מהכיסא , תוך כדי חיוך של "אי אפשר עליה" , והולך לשטוף ידיים.

יש, עוד יום עבר בשלום.

מודעות פרסומת