'הוצאת לי את המילים מהפה' בעברית מדוברת

מקיאוולי

'הנסיך' מאת ניקולו מקיאבלי (מקיאוולי) תרגום אפרים שמואלי

 טוב, למרות הפרצוף הזה עם התספורת הכי חדישה, שהוא לא משהו שהייתי שמה לב אליו למשל אם הייתי פוגשת אותו ברחוב. בעצם אולי בכל זאת הייתי שמה לב, משום שהוא באמת מוזר, אך כפי שהרבה פעמים קורה, דווקא המוזר הזה ראה דברים שהרבה אנשים לא רק שלא ראו אז, אלא גם לא רואים היום. או שמא רואים ולא רוצים לשנות דבר. ניקולו מקיאבלי נולד ב- 1469 חי בפירנצה בדורו של לורנצו דה מדיצ'י (הערה למצויים באמנות). עכשיו ברור שהמדובר באדם מתקופת הרנסנס שכתב דברים הקשורים לתקופה. להלן כמה קטעים עם עצות מצויינות לכובש מתחיל, אשר בדעתו לכבוש נסיכויות, ממלכות, שטחים וכיוצא באלה.

"הקשיים הם בנסיכות חדשה, קודם כל, כשאין היא חדשה לחלוטין אלא מעין חוליה שנוספה…מול תמורות אלה בראש וראשונה הקושי שבטבע הדברים, שאתה מוצא אותו בכל הנסיכויות החדשות: הבריות נוטים ברצון להחליף את אדוניהם, בהאמינם שיוטב להם, ומתוך אמונה זו הם תופסים כלי-נשק נגד המושלים. אבל תקוותם רמייה, כי לאחר מכן הם מכירים לדעת מן הנסיון, שמצבם הורע. ודבר זה יסודו בכורח טבעי, מצוי מאד, שעל פיו פוגע נסיך, בא מקרוב, בנתיניו החדשים בעל כרחו, בין על ידי הגייסות שלו ובין על ידי הנגישות והפגיעות לאין ספור, שהכיבוש גורר אחריו. באופן זה אתה מוצא, שכל אלה שפגעת בהם בשעת כיבוש הנסיכות, נעשו אויביך, וגם אלה שסייעו בידך, אין אתה יכול לקשרם אליך בקשרי ידידות, כי אין לאל ידך למלא את רצונם לפי גודל תקוותם, וגם אין אתה יכול להשתמש כנגדם בסמי-ריפוי חריפים, כיון שנתחייבת להם. כי לעולם צריך הנסיך לאהדתם של התושבים, כי די להיכנס אל מחוזם, ואפילו בשעה שגיסותיו חזקים ביותר….

…אבל כשכובשים מדינות בארץ, שנשתנתה בלשונה, במנהגיה וסדריה, שם אתה מוצא קשיים, וצריכים למזל טוב ולזריזות יתירה כדי להחזיק בהן מעמד. אחד האמצעים החשובים והמועילים ביותר לקיום השלטון הוא זה שהכובש בכבודו ובעצמו קובע את מושבו בארץ שרכש לו, דבר זה מבטח את הקניין החדש ומקיימו זמן רב, כמו שהוכיח הסולטאן התורכי ביוון, שעם כל הסדרים והתקנות שהתקין שם, כדי להחזיק במדינה, לא היה יכול לקיים אותה בידיו, אלמלא לא קבע בה את מושבו. כשאתה נמצא במקום אתה רואה את הפרעת הסדרים בתחילתה ויש לאל ידך לתקן את המצב לאלתר. אבל כשאינך יושב במקום, אתה שומע על המהומות רק משהתפשטו וגברו, ושוב אין להם תקנה. זאת ועוד: אין פקידיך גוזלים את המדינה, דעתם של הנתינים מתקררת עליהם על שום החסות הקרובה של הנסיך, שהם יכולים לפנות אליו בנקל, לפיכך הם נכונים יותר לאהוב אותו, כשהם רוצים להתהלך עמו בטובה, והם מפחדים מפניו יותר, כשאינם רוצים לנהוג כך. זרים הרוצים להתקיף מדינה כזאת, חוששים יותר שמא יכשלו ומתייראים יותר.

כללו של דבר, נסיך הגר במדינתו יאבדנה רק בקושי רב מאד. האמצעי השני במעלת התועלת הוא לייסד מושבות במקום אחד או שניים במדינה, שכן אלה הן מעין כבלים על רגלי מדינה זו. דבר זה נחוץ מאד, שאם לאו הכרח הוא להחזיק במדינה הרבה פרשים וחיל רגלים. מושבות עולות לנסיך במחיר מועט, בלא הוצאות כל שהן, או בהוצאות מועטות בלבד. הוא שולח את האנשים ואינו פוגע אלא בתושבים אלה, שהוא לוקח מהם את אדמתם ואת בתיהם בשביל המתיישבים החדשים, כלומר- רק בחלק מועט של האוכלוסים. והנפגעים לעולם אין לאל ידם להזיק לו, מכיון שהם נשארים פזורים ועניים. וכל היתר לא נפגעו במאומה, ודעתם מתיישבת עליהם במהרה. ומצד אחר הם נזהרים מפני כל דבר משגה ותקלה. חשש שמא יארע להם מה שאירע לנפגעים. קיצורו של דבר, מושבות אלה אינן עולות מאומה, אפשר לסמוך עליהן מאד והן פוגעות מעט, והנפגעים והנעלבים אינם יכולים להרע לך, משום שהם כאמור, עניים ומפוזרים. אגב, מן הראוי כאן לזכור ולשים אל לב, שיש לנהוג בבני אדם יפה או להשמידם כליל. כי בגלל פגיעות קלות הם מתנקמים, אבל פגיעות קשום אינם יכולים לנקום. יש אפוא לפגוע באדם פגיעה כזו, שלא יוכל להשיב כגמולה במעשה נקמה.
אבל אם תחת מושבות מחזיקים שם אנשי צבא, מוציאים דמים מרובים יותר, כל הכנסות המדינה כולן יוצאות בשביל חיילות המשמר ושכר הכיבוש יוצא בהפסדו, וגם מרובים יותר האוכלוסים המתמרמרים, כי המדינה כולה ניזוקת. בשעה שהכרח הוא להחליף את חיילות המצב ולשנות את מקומות מושבם לעתים מזומנות, מתפשט הלחץ על פני המדינה כולה ומעורר איבה למושל. אויבים אלה כוחם רב להזיק, כי אף על פי שנפגעו, עדין הם יושבים ביתם. מכל הבחינות אין איפוא שום תועלת בחיילות מצב כאלה, ואילו המושבות מועילות מאד…."
حكاية لي عن ذلك אומר אחמד מעזה.

מודעות פרסומת