לאומיות, אי שם בהסטוריה

1024px-Declaration_independence

 המשמעות של לאומיות במובן הפוליטי, היא התביעה להעביר את הריבונות אל האומה. בתקופה המסורתית כוח השלטון הוא בידי קבוצה מסוימת, אצולה, אפיפיור או המלך. תודעה לאומית זוהי תודעה בערך השותפות. ערך –הינו המשמעות ברצונו של האדם, כיצד הוא רוצה לראות את המציאות שלו. וההכרה בערך השותפות מתחילה כאשר אוכלוסייה מתחילה להגדיר את עצמה כלאומית עם תביעות לאוטונומיה לתרבות משותפת בלי התחייבות לעבר והיסטוריה משותפים. התודעה הלאומית זו תודעה של ציבור.

הלאומיות החדשה לא עולה בשל פלישת אויב חיצוני אלא שהשלטון במדינה נתפס כשלטון זר. וזה מתפתח בעקבות שינוי בהוויה ובתפיסה של האוכלוסייה שרואים בו כך. לאומיות = עצמאות, פנייה לעתיד ולא לעבר(העבר מגויס לצורך העתיד), שותפות גורל של כל האוכלוסייה שכדי לממשה צריך כלים מדיניים.
[חברות מסורתיות לא רוצות לשנות את המציאות כי הן נמצאות במקום שרוצים להיות בו, או שהן נמצאות במצב של משבר תמידי מבחינת הקיום. קיומן לא בטוח, הדחף לשינוי צריך להיות חזק יותר וזה לא קורה מהסיבה שהשלטון מצליח לשמר אותן מפני השתנות בעזרת הפחדה וסגירות. זה אופייני לחברות דתיות, דבר ששומר מפני התפתחות. הדת שאומרת שהמציאות אינה מקרית. אלוהים מעל הכל ויודע הכל. אין לשאול שאלות, אלה שלא מקבלים זאת נחשבים כופרים. ניסיונות לשינוי יתכנו רק באתרים הרחוקים מארצם או במקרה של שינויים אחרים. זה יכול להיות שינוי אקלימי, קטסטרופה חקלאית, רעב, מלחמה, חסרון חומר גלם וכו'. במקרים כאלה נדרש אלתור. והאלתור הוא אויב הסטנדרט. המסורת פועלת רק בתנאי סטנדרט].
לאומיות בדמוקרטיה לא יכולות להסתדר עם האופי המסורתי אלא רק בעולם המודרני.
בחברה מודרנית כל דפוס אפשר לשנות. כל נורמה אפשר לבחון אפילו ראוי וצריך. זוהי חברה שבה כל דפוס, תחום, מנהג גם אם מקובל הרבה זמן, אמור להשתנות תמיד. זה לא אומר שכל הזמן יהיו שינויים אבל זוהי האוריינטציה. לעומת חברה מסורתית בה הדברים נשמרים, ומשתנים לא מתוך מטרה אלא מתוך הצורך (וזה לא אומר שלא היו שינויים). כל ההתפשטות הרעיונית מופיעה בתקופה המודרנית.
דמוקרטיה היא תופעה לגמרי מודרנית למרות מקור השם ביוון העתיקה, אלא שאז אין זו אותה דמוקרטיה כפי שמיושמת בעולם המודרני בה זכות שווה לבחור ולהיבחר (שוב, בשונה מהדמוקרטיה היוונית). דמוקרטיה היא הסדר שבה האומה מביאה במסגרתה לידי ביטוי את האומה. הזכות של כל יחיד להיות מיוחד. האדם מכיר בכך שבין האנשים לא רק שותפות אלא גם הבדלים והם רשאים לבטא אותם, זו זכותם. אלא שלא כל לאומיות היא דמוקרטית ולא כל דמוקרטיה היא לאומית. בחברה מודרנית אין שום נורמה מקודשת שאי אפשר לערער.
הצדקה לדמוקרטיה נובעת מכך שהפרט נמצא בסיטואציה בה השינוי לגיטימי, אפשרי ונורמטיבי.
הלאומיות – פוליטיזציה של הכלל
הדמוקרטיה –  הינה פוליטיזציה של הפרט.

לתת דוגמה?
רחוקה, לא אצלינו חלילה, אלא אי שם ביער הירוק…
בהיסטוריה של הלאומיות האמריקאית ישנה זיקה בין אותה התקוממות של המושבות האמריקאיות נגד השלטון האנגלי לבין הרעיון הלאומי. לאותה קבוצה של אוכלוסיית המתיישבים היה גורל דומה. בתוך המושבות חיו אנשים בדמוקרטיה ושוויון ביניהם. היו להם נציגים שנבחרו לייצגם בפני השלטון האנגלי באמריקה שהיה רק בחובות כלפיו. המתיישבים הקימו לעצמם מוסדות להסדרי חיים בתוך המושבות שהיוו כמועצות לכל דבר עם סממנים דמוקרטים של זכויות לבחור ולהיבחר, תעשיה, בנקאות עצמאית ומסחר בין המושבות (ובמשך 'מלחמת 7 השנים' של אנגליה עם צרפת, סחר בתנאים יותר טובים עם ארצות אחרות). אך הם נשלטו מלמעלה, ע"י השלטון האנגלי, היו להם חובות כלפי השלטון המרכזי והגבלות סחר מונופוליסטיות.

סיבות להתקוממות, (לא, לא פה, שם רחוק! ) שורה של עוולות שהשלטונות האנגלים בתקופות שונות ביצעו, היחסים הבלתי שווים ביניהם לבין הממשלה הבריטית והדרישה שנדחתה לייצוג המושבות בפרלמנט האנגלי. התקוממות זו באה לשפר את חייהם במושבות ולאו דווקא פרידה מהמלך הבריטי שמוגדר כ'מלך שלנו', ו'הממשלה שלנו', משום שאוכלוסיית המושבות לא ראו את עצמם שונים מאוכלוסיית אנגליה. לאוכלוסייה הזו לא היה אפיון מיוחד שהיה שונה, אלא שהשתלשלות העניינים הובילה אותם לדרישה לעצמאות. אנשי המושבות האמריקאיות הבינו שלא יהיה שינוי במצבם תחת שלטון האנגלי. ולא יהיה ביטוי לאינטרסים שלהם במבנה השלטוני הבריטי, בו אין ביטוי לזהות המיוחדת של תושבי המושבות, למרות השפה ותרבות דומים. תום מלחמת 7 השנים (1763), הייתה נקודת הזמן שלאחריה מתחיל המשבר.

האירועים: במלחמה בין אנגליה, צרפת, רוסיה, אוסטריה ובשלב מסוים גם ספרד. תושבי המושבות גויסו למלחמה כחלק מהמערך המלחמתי של אנגליה. במהלך המלחמה ננקטה יד קשה נגד המושבות (כגון: גיוס צבא והטלת מיסים כבדים) וכתוצאה מכך נוצר קונפליקט. כשהסתיימה המערכה, הפכו התושבים להיות במעמד נחות בעיני החוק האנגלי למרות חלקם החשוב בניצחון אנגליה. בהצהרה שנקבעה אז הוכנסו האינדיאנים והמתיישבים תחת פיקוח בריטי בכל מה שנוגע לרכישת אדמות, מסחר, התיישבות וכו'. שינוי זה צמצם את זכויותיהם של תושבי המושבות וחופש הפעולה על פיהם חיו כ- 150 שנה. לפי הצהרה זו אפשר להבין, שעד אז לא היה פיקוח כזה. בנוסף לכך הוטלו מיסים, מס הבולים, לכיסוי הגנה על המושבות הוצאות המלחמה וכספי אחזקת צבא בריטי באמריקה, מערכת שלמה של חקיקה מפקחת על סחר המושבות. היה זה שינוי ממצב של הקלה במיסים והנחות לעידוד התיישבות, שהיה קודם המלחמה. בשלב חדש זה, רואים המתיישבים שהמדיניות השתנתה כלפיהם, שזכויותיהם נפגמו ויחסיהם עם השלטון הבריטי התדרדר. בנוסף, במלחמה השתתפו מפקדים מקומיים שרכשו ניסיון בלחימה והחשיבה השתנתה לגבי יכולתם לקיים צבא משלהם. לבריטניה ולמתיישבים היו אינטרסים מנוגדים ותכניות שונות לגבי השטחים של האינדיאנים. האוכלוסייה שנכנסה למלחמה לא הייתה כאוכלוסייה שיצאה ממנה. מתחילה חתירה לניהול עצמי.  לאחר המלחמה עם הצרפתים והאינדיאנים, בריטניה מבינה שלפניה אויב חדש ואלה הם המתיישבים באמריקה.

מרד המושבות מהווה את המאבק הלאומי הראשון (מי היה מאמין). התביעה להעביר
את הריבונות אל האומה באה לידי ביטוי במאבק זה. למרות שבתחילת המאבק רואים תושבי המושבות האמריקאיות את עצמם כחלק מהעם הבריטי ומנהיגם הוא המלך, דבר זה משתנה כאשר הם מבינים שאין להם זכויות של תושבי אנגליה אלא שהם מוחזקים באמריקה לשם אספקת רווחים (המטרה הראשונית של האמפר' הבריטית) וכיסוי הוצאות האימפריה הבריטית שזה כולל את הצבא שהוצב באמריקה לשם פיקוח על המושבות.

הלאומיות האמריקאית הינה מודרנית. והיא נוצרה בתקופה שכבר יש מושג מהי לאומיות מודרנית.
ועוד נמש קטנטן, הנקודה הכלכלית- מרקנטיליזם– הכלכלה הבריטית נשענת על כמות הזהב שיש לה. כדי לא לבזבז מטבע חוץ יקר ולהשאיר את המאגרים במדינה, הבריטים מקימים את המושבות מלכתחילה לשם שרות אינטרסים האלה. מטרתם, צמצום הסחר הבינלאומי, מיקוד והגבלת הסחר חוץ ביחסים עם המושבות. ככל מדינה אירופאית חזקה עם מושבותיה.

הקונפליקט
ככל שהמושבות הולכות וגדלות, מתחזקות ומתעצמות, האינטרסים העצמאיים שלהן ברורים ומוגבלים ע"י ארץ האם (אנגליה).
ככל שהתפתחו האינטרסים במושבות, נוצר פילוג בין המתיישבים, מיעוט שרצה את הפילוג ורוב שלא. יחלפו שתים עשרה שנה עד שהמיעוט יהפוך לרוב.
אפשר להגיד, שהשינוי נדחף ע"י לחץ חזק של האימפריה הבריטית.  כפי שהוזכר קודם, שינויים מהחברה המסורתית יכולים להתהוות ממלחמה, מקטסטרופה גדולה, שבירה, שגורמים לשינוי בתודעה. (למה זה מזכיר לי משהו??…)

בתקופת המלחמה גילו המושבות את 'ההזנחה הברוכה' של החוק הבריטי, בה קיימו אורח חיים דמוקרטי עצמאי בתחום הסחר והשליטה באזוריהם, שהיה קשה לוותר עליו לאחר המלחמה כאשר הוטלו מגבלות ומיסים. ואז מתחיל העימות כאשר הוא הולך ומתעצם עד הדרישה לעצמאות.
 ב- 1775 הצהרה "לאחוז בנשק" ושנה מאוחר יותר הכרזת העצמאות.  
מאז סיום מלחמת 7 השנים חולפות יותר מ-10 שנים עד שנוצרים השינויים, היה זה תהליך של שינוי איטי בתפיסה ופרידה מכל קשר בריטי לכל חלק בחיי המושבות. ז.א חיסול 'דור המדבר' והטמעה של מושגים חדשים של עצמאות. מעגל המתנגדים לשלטון הבריטי גדל והתעצם. לאידיאולוגיה יש הרבה רגש. הדרישה של עצמאות היפרדות וכוח של אינטרסים עצמאיים גדל עד כדי כך שנראה שהוא דחף את המושבות גם מעבר לאינטרסים הכלכליים או בניגוד.
לאחר עזיבת הבריטים את תושבי המושבות לעצמם, נוצר מצב של טריטוריה ללא לאום. יש מדינה אבל אין לאום, משהו שמחבר בין תושבי המדינה. כאשר שלטו האנגלים באזור, כולם (תושבי המושבות) התאגדו נגד אותו כוח עריץ זה, אבל כאשר האנגלים עזבו את היבשת, לא היה חיבור בין התושבים. האינטרס המשותף נעלם.  המצב שהיה לפני כן היה מסגרת רופפת סביב מנהיגות בתקופת המלחמה עם האנגלים, ולאחריה המעבר לסמכות לא פורמלית, שיש למנהיגות באותם הימים (וושינגטון, אדמס, ג'פרסון המלטון) היה סוג של אנרכיה. עדין לא נחקקו חוקים לגבי סמכותו של השלטון הבלתי פורמלי הזה. הריבונות של המושבות עולה על הריבונות של הממשל הפדרלי. חוקה היה הדבר הבא שהתבקש כדי לאחד את המושבות. כדי להגיע למצב של חוקה, צריכה הייתה להיות הסכמה מלאה מצד המושבות. בדיקת ההסכמה לגבי חוקה, הינה תהליך דמוקרטי, בו נשאלים התושבים לדעתם. (למרות שעל החוקה הסכימו המנהיגים, נציגי המדינות מתוך פשרה ומתוך מחשבה שהתושבים לא יסכימו על תוכנה, הסכמה מלאה, בשל אי בשלותם למערכת חוקים כזו).

דמוקרטיה הינו תהליך בו כל הציבור האמריקאי בחר כדי לא להגיע למצב בו היה קודם וזאת כדי לאחד את כל המושבות ולא להגיע למצב של אנרכיה. אי אפשר לנהל ציוויליזציה מודרנית מבלי שכל השלטון וסמכויות האכיפה מאופשרות לשלטון המרכזי. דמוקרטיה אינה חופש בלי גבולות. כדי להשיג חופש צריך להגביל אותו עם אותן מגבלות שמאפשרות.

אז איך מכינים אומה חדשה?
לוקחים הרבה רעיון, קצת מטרה משותפת, קצת הסכמה, קצת אוייב משותף, קצת דת ורצוי שפה משותפים וקצת טריטוריה ומערבבים היטב עם כוס דמעות ודם לפי הצורך. אם התערובת יבשה מדי, אפשר להוסיף עוד חצי כוס דמעות. חשוב לא לריב באמצע ולהתעכב על קטנות וגם לא להתפצל. לחכות כמה חודשים או שנים והרי לנו אומה (לפעמים זה לא מצליח ואז נחים קצת ומנסים שוב). 

מודעות פרסומת