אני כבר לא שואלת את איתן הלל אם לקחת לו את הסיפורים.

537134_10151341669179089_1832270266_n

כשירדנו מטטאפני לשייפרובייסי פגשתי את הנערה שחזרה מלידת בתה אצל מיילדת בכפר מרוחק מכפרה, אמא צעדה בעקבותיה וטוותה בהליכתה בדרך תלולה מטה חוטי צמר, מדי פעם נעצרו השתים וגחנו להציץ בתינוקת, נזכרתי איך היתי מתגנב על הבהונות כדי לבדוק אם ילדי נושמים, כה חרישים ועדינים בנושמם, בלאט פן תופר אוושה מקולות העבר אני מייחל להזדמנות שניה בו אעטוף את פניהם של ילדי בהילה מסוככת של רוך ואבהות, אני יודע מה, כמו פיליפ, אתחתן כבר מחר בבוקר עם הראשונה שתאמר בוא לכאן מלח סורר, הסר את המצנפת וגאל אותי משיממון חצרות ריקים מילדים, בשמחה עלמתי אשיב לה באבירות, בקול ששון וקול כלה, ואז היא תביט בפני עתיקות הזמנים מכוסות פגעי זמן ומצולקות באימי העיתים, לך לך זקן מבולבל היא תצעק, לך לאמא שלך שתחליף אותך במישהו צעיר יותר, זקן חתולון דומה לארנבון היא תשיר ואני בלב כבד והכרת המציאות אביט בחרבון נוסף זה של המציאות הקשה ואין יד מנחמת חוץ מהיד הקשה והמיובלת שהיא היד שלי, אוי לי מאסוני שהזדקנתי מבלי שהות להצעיר, עכשיו אני ממתין, אולי תשנה דעתה? אולי תגיח בשחר של בוקר ערפילי מאובקת קרוב ותמלמל בשיכרון נוכחות זקן שריחו סב שור הבר, אתה אהובי היחיד ולעזאזל כמות הגשמים שראו עינייך מזמן שפרס היה חניך בגעטקס פנימיה חקלאית בן שמן, כן, הסכמתי בלבי פנימה, חלומות מתגשמים גם כאשר אתה נסחף רחוק מהם לעוד מציאות אפורה ולא ברורה של יום נוסף במקלעת זו של כל כך הרבה צער וחוסר ודאות.

הנערה ואמא קמו ממקומן והמשיכו ללכת בשביל מטה בהר, צילמתי אותה מספר פעמים לבקשתי ובהסכמתה לאחר ששן זהב הנחמדה המליצה עלי כטוריסט חיובי, היה בפניה חריץ של קשיחות וחוט מתנופף של קושי נע מתחת לפניה היפות, כה יפות, מהלידה שאך חוותה, באחד הכפרונים במורד נעלמה ולא הספקתי להפרד או להעניק לה תשורה תודות לחדוות העלומים שהדביקה אותי, אחזור לחפש אותה נדרתי וכמו תמיד אעלם בנשיה ואין גדול זה של המחר המבושר שמצפה לי

מודעות פרסומת