אני לא יוצא עם צעירות – סיפור שלקחתי לי בלי רשות מאיתן הילל.

אני לא יוצא עם צעירות ואני לא יוצא. בארבע השנים האחרונות הכרתי פעם אחת דרך חברים אשה נחמדה, מאז גירושי אני חד הורי שבע יממות בשבוע והילדים איתי חצי מהזמן.

זו שהכרתי, הכי בשלה שאפשר, עובדת ברשות שמורות הטבע, מתכננת שמורות ודואגת לביצי צבי הים, אלוהים כמה שהיא מחוייבת. כשצבת הים לא מצליחה לזחול לחוף להטיל את הביצים אז היא מדגמנת עבורה, זוחלת על ארבעע ומדגימה לצבה לידת גחון בתוך גומה בחול, לא צוחק. אוספת את הביצים ומטמינה אותם ומבקיעה אותם ואפילו מצבצבת אותם, סתם בצחוק, אשה מסורה, בנאדם חם וחיובי שאיני מתקרב לכפות רגליה, משמע אחד.

אני רוצה להתקשר אליה, לחיות איתה לעד, לחיות למענה ולאמץ אורח חיים ספרטני, 
אני רואה את עצמי פוסע בחצר גדולה מאכיל באהבה מדלי טורפים חמודים,
לגור עם כל הקרפדות והזוחלים והתנים היתומים למרות שאני נגעל מהכל, איך לומר בעדינות שהבע"ח לא יעלבו, מהריח והשאריות של כלזה, מנשל הנחש וריריות הצפרדע, נגעל ודי. אפילו שהיא אומרת שאין ממה ומטיסה מול פני חתיכת קרטון שעליו מפותלת לטאה ללא חצי מהלטאה אמאלה איזה פחד.

יצאנו כמה פעמים, היא פוסעת את חייה בנחישות ואני נשרך מאחור, היא מאד מחוייבת לעבודתה, מסופקת ומאותגרת, לא בקטע של קריירה אלא שליחות ואמונה. יצאנו זה אומר ישנו פעמיים אצלי ופעמיים אצלה, ישנו…ישנו זו מילה צרה של מנוחה קצרה, נשות רשות שמורות הטבע מאמינות בחיים תכליתיים: מכות את השינה בחרב-מציאות שלופה, וכמו בטבע חמש בבוקר זה אמצע היום והחלה ללטף את מי שהיא מפנטזת בחיוניות ואהבה שהוא אתה, טווס מפוצץ מתשוקה שלי היא לחשה, קטעים, כי אין צב זקן ואיטי ממני, לא יכולתי לפקוח עינים, בקושי פשקתי עפעפיים רווח צר מאד, מצמצתי מהר ושרף לי, עדין לא נרדמנו מהלילה הקודם, והיא: יאללה, כבר חמש, אודרופ יה חביב אלבי, יש לי פגישה בשש וחצי בקישון, לפני שנרדמנו שוחחנו מעט תוכיי התשוקה מוטים מרוטי כרבולת: בנותי כבר עזבו את הבית, מהמעט היא אמרה מחקה בשעשוע קול רב סרן קרנפים: רק הקטנה, אתה שומע? היא אלוף פיקוד צפון, צריכה להגיע בזמן לא צפוי נאנחה עומסת על שכמי גורל תעתוע, וזה יהיה בסדר איתה שאלתי? זה שאתה כאן אמרה? כן עניתי, ילדים נלחצים מבני זוג חדשים נפנפתי, ממתי אתה בן זוג חדש? גיחכה ,שתקתי, יש לי חלום להכיר בת זוג, אני גבר מנוסה עם סקרנות בריאה…..סחורה חמה קוראים לי מאחורי הגב, לא אמרתי מילה, לא מצאתי איך לומר מנומנם ומעולף ללא גרם אנרגיה שאני בעניין, תגידי שהאיש במיטה של אמא נפל מהחבל כביסה? הוא מכוכב אחר? הוא זקן אבל חדש בסביבה? כושי זולג מהארובה אמרתי על עצמי לבסוף בהמצאה והתנשפתי בשמץ חיוך, אל תידג ענתה מבלי לבטא את האלף בדאגה, ששש זה אבא איתן רציתי להגיד עוד משהו קטן אבל נשכחתי מההקשבה, נרדמנו כשהיא אוחזת בי טלה פשוש שלה, יכולתי לשפשף עינים בתימהון, טלה מכל החיות? פשוש? טווס?? לא עבר אצלי שהבוקר יחל באשמורת ליל, מטיפשות לא זכרתי שכאשר מכירים בהתלהבות בנאדם חדש מנהגיו וזרותו הם חלק מהרעננות וחידוש, אתה יושן? היא שאלה, ישן אמרתי מתוך שינה, ישן לא יושן, לא משנה אמרה בחדות, קום, הבת שלך חזרה? לא היא ענתה, טפחה לי על התחת ושוב אמרה, קום! זה בוקר שאלתי, בחוץ היה חשוך והשחר לא עלה, ינואר, שעון חורף וקר. אם לא בא לך לצאת מהמאורה ולהתרענן אתה יכול להישאר לישון כאן רק כשאתה קם, תסגור את הדלת ותוציא את לאקי ותסגור לתרנגולות את הלול ותשים מים לעזים ותחליף לחתולים את החול ותכניס למקרר את הקש, את הפשטידה, את העזים, התערובת ו…רגע, אני יוצא איתך אמרתי וקפצתי מהמיטה החוצה לסיכוני היום, הבגדים היו לחים, הקפה טעים, אתה בא היא צעקה? קטוף כמה לימונים הציעה כשדרכתי בחצר על מצע עלים זהוב, לא טוב היות האדם לבדו, נכון אמרתי, מתי נפגש שאלה בעדינות? אף פעם לא אמרתי לה, אף פעם אף פעם לא! חזרתי על דברי, היא הסכימה לנשיקה על הלחי ואמרה חבל, הסתדרנו יפה, קח כמה לימונים, חבל שהפרי ירקב על הרצפה.

מודעות פרסומת