צער בעלי חתולים

חתול

1. הביתה הגיעו שני חתולים, אחד אפור עם פסים שחורים והשניה לבנה עם כתמים אפורים. נחמדים. הגיעו הישר מ'צער בעלי חיים', כבר בשם רואים כמה סבל יש שם. מזל שהגיעו אל ביתנו שני צעירים ממכון לצער. והצער כלל לא הורגש בפניהם. היה משהו מופתע במבטים שלהם. במבטים ששלחו סביב בספקנות רבה, שאלו את עצמם מי המטורף שיכול היה לבחור בהם ולהביאם אל ביתו.  גם אני תהיתי בחשדנות, לא תפסתי זאת בתחילה אבל כבר לאחר יום אחד שמתי לב שהחתול היפה והזעיר, זעיר מדי היה שותה מים כמו גמל היוצא למדבר לשלושה שבועות. הוא בקושי אכל אבל על השתיה הוא לא ויתר, היה לי שכן כזה פעם… אבל בעצם לא, ההוא היה שותה ערק. והחתול, היה עומד קרוב לקיר ושולח את לשונו אל כלי המים. היתה לי הרגשה שהלשון לא עצרה. משהו בו הזכיר לי את הסוס של 'הברון מינכאוזן' שחזר מהמלחמה כל כך צמא , עד שעמד ושתה את כל האגם. רק לאחר שכלו המים הבחין הברון, שסוסו נחצה לשניים בעקבות קרב קשה  וכל המים ששתה, נשפכו ממנו מאחור. בניגוד לסוס, החתול לא היה חצוי. אלא עשוי יחידה אחת ובכל זאת המשיך לשתות יומם וליל. לאן, לעזאזל הלכו כל המים. בנוסף, הוא לקה בתסמונת המבט התמידי אל הקיר, כאילו צפה בתכנית טלוויזיה אהובה עליו. חשבתי שאולי הוא רואה משהו שאני לא רואה והתיישבתי לידו.  הוא אפילו לא זז  והמשיך בסקירת הקיר הלבן שמולו. אחותו, אולי לא, בכל אופן זו שהגיעה איתו היתה עירנית וחמודה למראה. למחרת הגעתם לכתובתם החדשה, שמנו לב למשהו מוזר. אני הגדרתי זאת כחוסר התאמה בין אורך המעיים לבין אורך הגוף. או מעיים מידה XL וגוף מידה S, מה שמסביר את יציאתם של עודפי האורך דרך חור המנעול של הגוף.  בניגוד אליו שהיה שלם, היתה אחותו מורכבת משני חלקים שלא תאמו אחד את השני. מיד רצנו מבוהלים לוטירינר, דבר שעזר מאד להשתחררותם המהירה והדחופה של כ- 150 שקלים. והוטירינר או הרופא לצורך העניין, ששנים של לימודים וניסיון, הביט, סרק, סקר, הפך, בדק, והגיע למסקנה. מיד, אבל מיד, נתן דיאגנוזה דומה ואמר שאפשר לפתור את הבעייה בתוספת של עוד 500 ש"ח. כל כך נסערנו מאורכם של המעיים עד שלא שמנו לב לגודלו של התשלום. וכי איך אפשר לערבב שמחה בשמחה, טומאתו של הכסף מול נפש חיה, גודל באורך? זו הוצאה מקודשת, הצלת חיי חתלתול מצער בעלי חיים. גם ככה חייה היו חסרי שמחה, להוסיף עליהם כאב, זה לא אנחנו.

**********

2. בתי היקרה, קיבלה ליום הולדתה העשרים ומשהו שני חתלתולים מתוקים, שנרכשו במחיר צנוע עם הרבה שמחה מ"צער בעלי חיים". חברה חשב שתהיה זו מתנה מקורית שתשמח את אהובתו. שאל אותי אם אני חושבת שזה ימצא חן בעיניה, אמרתי שנראה לי שהיא תשמח. ואז הוא החליט לשמח אותה פעמיים. והוא באמת צדק, זה אכן שימח אותה, לא לזמן רב אבל בהחלט לפרק זמן כל שהוא, בערך יום. חייה של הצעירה, בתי, היו כאלה, שלעיתים קרובות היתה צריכה להעדר ולנסוע ממקום למקום. לשם כך בחרה את הצימר שלה ושל חתוליה אצל סבתה. היא נסעה לתל-אביב והשאירה את החתלתולים אצל הסבתא, שלא התנגדה, נהפוך הוא, היא שיתפה פעולה בחדווה רבה וברצון גדול. למחרת התקשרה אימי, הסבתא, להודיע לי בצער רב אך לא ביגון קודר, שהחתלתול, הבוהה בקירות, נפל ומת. שאלתי איך? הסבירה לי שהיא ממש לא יודעת, החתול ישב, הסתכל על הקיר כהרגלו, ופתאום התמוטט ונפל. נו, לא להגזים, התמוטט, כמה יכול להתמוטט חתלתול בגובה של חמישה עשר סנטימטר. עכשיו מה עושים, איך מבשרים על כך לבת האוהבת והדואגת. ליתר ביטחון שאלתי את הסבתא אם הוא שתה מספיק מים. אמרה שכן ואפילו מלאה לו בנדיבותה מנה נוספת. נו, מת, מת. אין מה לעשות. הודעתי לה, היא אכן הצטערה. נותרה לה חתלתולה אחת. "אמא, אני מביאה אותה אליך". הודיעה לי.

3. הסכמתי. החתלתולה הגיעה אלינו, עמדה בפתח, מזוודה קטנה בידה. מבט לסביבה. בהייה כלפי ורד גורת הפינצ'ר החדשה, שלא מזמן הגיעה לביתנו. נכנסה בביטחון. ורד קיבלה אותה בסבר פנים יפות לא לפני שהסתכלה עלינו בעלי הבית, כדי לקבל אישור ולבחון אותנו כיצד אנו מקבלים את עניין האורחת שלא נראה שתעזוב בקרוב. יחד עם החתולה הקטנה קיבלנו הוראות מפורשות בקשר לטיפול בה. כאשר אחד מהם היה למרוח פעמים ביום משחה על פי הטבעת של החתולה, כדי שהעסק לא יברח. הבטתי בחתולה ואמרתי לבתי 'אין מצב!' הכל אני מוכנה לעשות. למרוח שם? לא ולא!!       והחתלתולה, עליזה, חמודה, זריזה, מבסוטית על העולם הטוב. כמובן שזכיתי למבט נעלב מאת הבת. "אני לא מבינה, מה כל כך קשה" שאלה נעלבת וכועסת.  אמרתי: "לא קשה, לא נוגעת בשום פי-טבעת של אף אחד". היא מאד התפלאה ושאלה שאלה מעניינת, אם היתה זו הבת שלי, האם לא הייתי מטפלת. כמובן שהייתי מטפלת בבת שלי. ושוב הסתכלה בי במבט של מיאוס:"אז איך זה שבה לא ובי כן?" אמרתי לה שהבת שלי היא לא נראית כמוה ושאמא של החתלתולה הזו תמרח לה בתחת, אני לא!  אני לא חושבת שהיא השתכנעה אבל ירדה מהעניין והציעה לי משהו אחר במקום. וזה לתת לה לבלוע אי אלו טיפות. התפשרנו. הכל היה בסדר. הבת נסעה, החתולה ופי הטבעת נשארו, שיחקה עם גורת הפינצ'ר וראיתי אותה גדלה לחיים מאושרים. כך חלפו להם הימים ולאחר שבוע שמתי לב ששוב המעיים העיקשים פרצו להם את הגבול וכמו מסתננים חצו את הגדר ושום תפר לא עצר בעדם. שוב עמדנו בדילמה. שני מבוגרים, ילד אחד בן עשר, כלבה קטנה וחתלתולה אפורה לבנה שקופצת לה בשובבות ולא מתייחסת לחבילה שמאחור. 

3. הגענו שוב לוטירינר. הוטירינר בדק, בחן, חשב והחליט שהדבר היחיד שאפשר לעשות זה ניתוח קטן בו ייסגר הגבול לאלתר, עד שהגוף יגדל קצת ואז האורכים ישתוו. השארנו את החתלתולה, שגילה לא עלה על חודשיים ונסיונה בחיים הוא כבת שבעים פלוס. "כמה זה יעלה ד"ר?" שאלתי בעדינות כדי לא להכעיס נשמה רחומה כמו שלו לעומת נשמה אחת מתוך תשע, של חתול. המחיר שהוצע לנו, מחיר מבצע, אבל ממש, רק חמש מאות ש"ח, כולל הרדמה ואישפוז ו…כדורים להמשך טיפול. מציאה ממש. יצאנו מהמרפאה וכל הדרך ניסינו להתנחם מהפרידה….מהכסף כמובן, תסלחו לי, המושקע במעיים של החתולה, שאורכה לא הגיע לשבעה עשר סנטימטר. הבטנו אחד בעינים של השני והצדקנו זאת, "לא היתה ברירה, אי אפשר לעשות את זה לילדה, לא נספר לה כדי לא לצער אותה" וכו' וכו'.

4. בחשבון פשוט אפשר לסכם זאת כך: שני חתולים 500 ש"ח ל'צער בעלי חיים'. ניתוח ראשון 500 ש"ח, ניתוח שני 500 ש"ח עד כאן 1,500 ש"ח. גילה של החיה בערך חודשיים. הלך חתול אחד, הפסדנו 250 ש"ח. חשבתי שאולי נקבל החזר מ'צער בעלי חיים' אבל הם אמרו לנו שהם מאד מצטערים (טוב זה הם יודעים לעשות טוב) אבל לא מקובל להחזיר. אם בכל חודש נאלץ לתפור לה ת'תחת ב- 500 ש"ח, נוציא בשנה 6,000 ש"ח (יכולנו לקנות טלוויזיה במקום). אם העניין יסתדר לפני, יכול להיות שנצא בנזק קטן יותר אולי 3,000 ש"ח. נותר לנו רק להתפלל שהתופעה לא תחזור על עצמה והעסק יסתדר. לאחר יום חזרה מתוקנת כמו חדשה, הביתה. רציתי שתנוח, שתתן למקום המנותח קצת מנוח, שלא תתאמץ, בכל זאת, זה עולה הרבה כסף, שתשמור על זה. אני, אם היה לי דבר…טוב לא חשוב.  היא לא שמעה בקולי והמשיכה כהרגלה לדלג. בשבועיים הבאים הכל נראה בסדר, וכבר התחלנו את ההכנות ליום ההולדת של החודש השלישי לבואה. בינתיים הגיעה בתי המתוקה והחליטה שהיא לוקחת אותה לביתה. הרגשתי כמו סבא של היידי כאשר דודתה באה לקחת את הילדה אל העיר. "אני מציעה שתשאירי אותה לחלים פה, היא מסתדרת מצויין וחבל לטלטל אותה בדרכים ובמתח נפשי שעלול…את יודעת". בתי היתה החלטית. היא אמרה שתבוא בערב ותיקח אותה. בערב, החתולה שוב שפכה מנוע, הרגישה את הלחץ, הרגישה שעומדים להעבירה למקום אחר ועשתה את מה שהיא יודעת הכי טוב לעשות.

5. היינו מיואשים. לא ידענו את נפשותינו. התקשרנו לוטירינר, היה זה ערב שבת. מי עובד בערב שבת. רק מקרים דחופים, כמו תאונה, מחלה, או משהו כמו שלנו. הטלפון הפנה אותנו לעזרה ראשונה. ומשם התגלגלנו לווטרינרית, שגרה בעכו ומוכנה לבוא הלילה בספיישל הישר לתחת של החתולה. "יעלה לכם המונית בערך 100 ש"ח. מה יכולנו לעשות. אמרנו בסדר. הוטירינרית הגיעה, חשובה, מכובדת, רצינית בת 25 בערך ומאחוריה ניסיון של המון שעות ניתוחים, בערך שעתיים. הגענו עם החתולה למרפאה. במרפאה פגשנו ילדה בת 25 שנראתה בת שלוש. חמודה הבחורה הזו. תוך כדי בדיקה. שוחחנו שלושתנו קצת. היא הרשתה לנו לשרבב מילה פה ומילה שם לפני שנתנה דיאגנוזה מדוייקת לגבי מצב המעיים של החתלתולה האומללה. לא רצינו לפגוע בה ועשינו עצמנו מתפלאים. לבסוף, החלטתי לאזור כוח ולשאול את השאלה שהטרידה אותי. לפני זה, ספרתי לה אודות ההיסטוריה של היצור הקטן הזה שחווה חוויות יותר ממה ששלושתינו בחדר הזה לא חווינו. אחר-כך סיפרתי לה כמה כסף כבר הוצאנו עליה ועוד הערב נוציא עליה. ואחרי הפתיחה, שאמורה היתה להסביר לה את סיבת השאלה, שאלתי את שאלת המחץ בשקט והרבה כבוד: "האם לא כדאי לחסוך לחתלתולה המסכנה הזו את הסבל הנוסף של הניתוח, שברור כבר שגם הוא לא יעזור לה להיפטר מהצרה?" הוטירינרית, למודת הנסיון, הרצינית, החביבה, קיבלה פתאום פנים אחרות. "אני לא רוצחת חתולים בשל דבר כזה!!!" נבהלתי מעצמי, איזה מחשבה זדונית עלתה בי. נראה לי שהצער שתפס אותי, העביר אותי על דעתי. בתשובתה הנחרצת הרגשתי כאילו ביקשתי ממנה להרעיל בציאניד את דודה שלה. התנצלתי ויצאתי מחוץ לחדר עם הזנב בין הרגליים. ישבנו בחוץ ובעוד החתולה שלנו מקבלת הכנה לניתוח, עמדה הוטירינרית ליד הקופה הרושמת והקלידה את המחיר שהיה ידוע לנו מראש, שמעתי את תקתוק המכונה כמו פתיחת ברז מים מבלי יכולת לסגור אותו, למודי נסיון שכמונו: ניתוח פלוס מונית הלוך ושוב …סה"כ 700 ש"ח. נאנחנו והכרטיס גוהץ. בכך הגיעו ההוצאות ל2,200 ש"ח על חתלתולה בת חודשיים וחצי. ושוב הריטואל של הבאת המנו-תחת חזרה הביתה כולל עוד כמה שקלים עבור תרופות, משחות שאין סיכוי שנמרח ו..זהו ואה, נזכרתי, קיבלנו מתנה שקית של 10 גרם אוכל לחתלתולים מתנה, כמה נחמד מצידם.

6. כדי לחסוך מהקורא/ת סבל נוסף, אקצר את סיפורי בכך שיצא לנו לחוות חוויה נוספת של פריצת גבולות אבל הפעם החלטנו שנוסעים  לחיפה, במקום להביא את הוטירינרית מעכו. גם שם השארנו כסף אבל פחות, 400 ש"ח , בכל זאת, חיסכון של 100 ש"ח זה לא הולך ברגל. ואם נעשה חשבון אז יצא לנו רק 2,600 ש"ח כל הסיפור הזה וזה ממש לא נורא משום שבין לבין גם נהנינו ממנה. החתולה עזבה את בית המליונרים המתרוששים לטובת סטודנטית בחיפה. שם היה לה די נחמד ושקט והכל היה בסדר. בחיפה ישנה ניידת של וטירינר, שנותן טיפולים בחינם או במחיר נמוך ביותר. גם אצלו היא ביקרה. הוא עשה כמיטב יכולתו משום שצערה של הסטודנטית וסבלה של בעלת החיים הקטנה, נגעו לליבו. יום אחד קיבלתי טלפון עצוב בו בתי המתוקה מודיעה לי בצער רב על מותה של החתולה. "אמא, על שולחן הניתוחים היא מתה.." אמרה ובכייה קרע את ליבי. ניסיתי לנחם אותה בכך שבעצם נגאלה המסכנה מייסוריה והצעתי שתיקח חתלתול אחר כדי להתנחם. "השתגעת, אמא , מה קורה לך, אני רוצה קודם להתאבל וחוץ מזה אף חתול לא יוכל להחליף אותה…" לאחר שסיימנו את השיחה העצובה הזו, סגרתי את הטלפון לאט לאט ופלטתי אנחה כפולה. 

מודעות פרסומת