לברינת (המבוך)

– נו, קנית את מה שרצית?

– איפה, בחנות הגדולה בראשון?

– כן.

– לא.

– לא?

– לא!

– איך לא, הרי עברנו על המפה, הג'יפיאס, הכל היה ברור.

– כן, את החנות מצאתי, אבל לא מצאתי את מה שחיפשתי.

– אה. אבל אז מה עשית?

– נסעתי לחנות השנייה בנתניה.

– ומצאת שם?

– כן.

– יופי, אז קנית?

– לא.

– איך לא?

– מכיר את הסיפור על ה'לברינת' והמלך מינוס וחיסול המפלצת וכל הסיפור הזה על האדריכל דדלוס שבנה אותה?

– לא, אבל מה זה קשור לעניין?

– קשור.

– איך?

– אספר ותבין. למלך מינוס נולד ילד מפלצת, חציו אדם חציו חיה, ככה,קורה שאתה שוכב עם יצור לא אנושי. הוא קרא לו על השם שלו 'מינוטאור', נחמד נכון? מן הסתם, המינוטאור הזה היה מסוכן, לכן כלא אותו במקום, שנבנה כך שהוא לא יכול יהיה לצאת משם. וכל הנכנס לתוכו לא יכול היה לצאת, מן פלונטר כזה של מבואות, שנמשכים פנימה אבל מה, לצאת, אי אפשר. בנה אותו אל-מוהנדס דדלוס, זה מהסיפור על אב ובנו איקרוס, שניסו לברוח מאותו מלך אכזר בעזרת כנפיים והדונג נמס כאשר התקרב הבן אל השמש ואז נפל לים, טוב לא חשוב.

– באמת לא חשוב. נו, אז?

– אז המלך מינוס היה מביא בכל שנה מספר נערים מיוון והיה מכניס אותם פנימה והם כמובן הלכו פארש.

– למה?

– כדי שיהיו למפלצת חברים, הוא לא היה מקובל בכתה…נו מה למה, כדי שהמפלץ יאכל אותם.

– טוב. ואז מה קרה?

– עד שאיזה בחור חכם נכנס פנימה שמו היה תזאוס, במקרה היה זה בנו של המלך היווני, אגאוס משהו, והיה לו ראש לבחור, לא סתם,  נכנס עם כדור צמר ביד. האמת שהבת של מינוס התאהבה בו והיא אשר נתנה לו את החוט. תפס קשרים וכאלה.

– יפה, הוא בא לסרוג עם המפלצת?

– לא, אבל הוא עשה משהו יותר חשוב, במקום ג'י.פי.אס הוא קשר את החוט לעץ בכניסה ונכנס פנימה עם הכדור צמר ותוך כדי הליכתו והסתבכותו הוא שחרר חוט.

– ואז, הוא בא למפלצת ושאל אותה אם היא רוצה לסרוג?

– תפסיק עם הסריגה הזאת, אתה מבלבל אותי. אז, הוא הגיע כמטר מהמפלצת ונגמר לו החוט. עמד לידה. תקע לה חרב בין העיניים, פה. וסגר חשבון של שנים.

– ו…

– ועכשיו הוא רוצה לצאת. אבל איפה לעזאזל קצה החוט, הוא מחפש על הרצפה ולא מוצא וכבר הוא מבין שהלך עליו. ובאותו הזמן המפלצת גוססת לו מול העיניים ויוצא לה עשן ואש מהעניים מהנחיריים העצומות שלה וקצת אש יצאה גם ואז מהאור של האש הוא מבחין בקצה החוט ותופס אותו. הוא תופס את הקצה ומתחיל לגלגל.

– כן, גם אני הייתי עושה את זה לאמא שלי.

– מה, אמא שלך היתה מפלצת? איך אתה מדבר?

– לא, אמא שלי היתה סורגת ואני הייתי מגלגל את את הצמר.

– אה, הבנתי. עכשיו, איפה הייתי? כן. אז הוא מגלגל את הצמר ומתקדם. ובדרך הוא רואה את השלדים של אלה שלא נאכלו על ידי המפלצת אלא אלה שלא הצליחו לצאת מהמבוך ונתקעו שם, רעבו והתייבשו. הוא לא מתייחס לזה וממשיך ללכת ולהסתכל כל הזמן על השלט שכתוב עליו "יציאה" לא מביט ימינה ולא שמאלה אלא בדבקות הלאה עד שהוא רואה את האור שבוקע מהפתח. הוא ממשיך ויוצא. עולה על האוניה וחוזר אל יוון. אה, שכחתי לספר, שלפני שיצא למבצע חיסול המפלצת, אביו ביקש ממנו שכאשר הוא חוזר, יונף על הספינה שלו דגל בצבע כל שהוא אולי לבן אולי ורוד לא יודעת, ואז האב ידע שהוא חי. ואם לא יונף דגל האב ידע שהבן לא חי. אבל מה, הנסיך האידיוט הזה נרדם ושכח את ההבטחה שלו ולא הניף דגל והמלך הביט וראה מרחוק את הספינה מתקרבת, אבל מה, אין דגל. אין דגל משמע הבן שלי הלך ולא ישוב. ואז הוא חוטף בעסה וביאושו הוא קופץ לים. ולכן הים נקרא הים האגאי.

– יפה הסיפור. אבל תזכירי לי מה הקשר?

– אה, כן, החנות הגדולה בנתניה.

– אבל לא הבנתי למה לא קנית.

– רציתי, אבל ראיתי את כל הגוויות שלפני היציאה מהמבוך ודבקתי ברצוני לצאת אל האור.

מודעות פרסומת