פרעה, משה וכל השאר.

בת פרעה מצילה את משה. גוסטב דורה, צייר בן המאה ה- 19

קייטנת פסח.

בכל יום התקיים אירוע תרבותי או ספורטיבי.

בין האירועים היתה לנו הצגה שחולקה לשני חלקים.

ההצגה מתבצעת ע"י שחקנית אחת שעושה את כל התפקידים

כולל ארגון התיפאורה, במה, מוסיקה, קטעי ביניים.

ההצגה סיפרה את סיפור הולדת משה, יציאת מצריים, מכות מצריים וכו'.

היה מרתק.

הבעייה שהגיבור של הגן פחד מפרעה.

הבטתי עליו וראיתי שהוא מתחיל להיות רציני.

ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם הכל בסדר.

הוא לא עומד בשאלה והתחיל לבכות.

-"למה אתה בוכה?"

"הוא עושה קולות של פרעה".

אנו יוצאים החוצה להירגע.

יומיים לאחר מכן, מגיעה ההצגה לגן והפעם החלק השני.

ראוי לציין, שההצגה תמיד מתחילה מצחיק והילדים מתגלגלים מצחוק.

כל הילדים יושבים בהתרגשות ומחכים.

הגיבור שלי עומד.

-"למה אתה עומד?"

– "אני מחכה לצבייה".

-"מה שבטוח בטוח?"

-"כן". וצוחק.

ההצגה מתחילה, ברגע שהוא רואה את תמר (השחקנית)

לובשת את חלקי הביגוד של פרעה, הוא לא עומד בזה ומעדיף לצאת.

יצאתי איתו, ישבנו מתחת לעץ ושוחחנו.

"למה אתה פוחד, זו תמר, אתה יודע".

-"אני לא פוחד מהמצרים של פעם עם השוט, עם החוט הלא חזק.

רק מפרעה של פעם אני פוחד".

– "למה?"

-"כי יש לו קול כזה".

-"אז אם אני אדבר בקול כזה, תפחד ממני?"

אני עושה ניסוי:" אני פרעה ואני לא מסכים שתצאו ממצרים… זה מפחיד?"

-"לא !"

-"למה?"

-"כי לתמר יש קול של פרעה, מפחיד".

– "ואם פרעה יגיד בהצגה שהוא אוהב ילדים, זה יפחיד?"

– "כן!"

– "ואם פרעה יגיד שהוא רוקד בלט כל יום חמישי, זה יפחיד?"

צוחק.

-"למה אתה צוחק?"

-"כי זה לא יכול להיות".

-"למה?"

– "שהוא רוקד בלט."

-"למה?"

-" כי אין לו בכלל מורה לבלט!!!!"

*

הגענו לסיפור של משה שעולה להר-סיני להביא את לוחות הברית.

באותו הזמן, מופיעה אישה עם שיניים איומות ושיער אפור וסבוך.

הגיבור שלי חשב שהיא מכשפה. הוא כבר יודע מה עליו לעשות ושוב יוצא החוצה

וקצת מסתכל אחורה כדי להיות בטוח שהיא לא רודפת אחריו.

(הבחירה הזו של אישה מכוערת שעושה דברים שאסורים

לעומת מרים שנראית טוב ועושה מעשים טובים, הרשימה את הילדים

והם החליטו לחבר את הדמויות הרעות לשם אחד שהוא בת-פרעה.)

בחגיגות סביב עגל הזהב, חולקו תופים ומצילות ואנו יצאנו במחולות והיינו שותפים לעבירה.

כאשר משה חוזר עם לוחות הברית בידיו, הוא מאד כועס והילדים לא כל כך הבינו למה.

הם ישבו שקטים וראו אותו קורע את לוחות הברית, שהיו עשויים מקרטון.

והחלו לנסות לפייס אותו ולהרגיע אותו.

לאחר מכן הופיעה מרים ושאלה "ברכות" מוגזמת מה קרה.

הילדים סיפרו והתנצלו, שהם לא אשמים משום שבת-פרעה הכריחה אותם לרקוד ולהתפלל וזו היא שאשמה.

מרים/תמר ניסתה לתקן אותם ולהגיד להם שזו לא בת-פרעה אלא סתם אישה והסתבכה בהסברים.

הרגעתי אותה שאין טעם להסביר. עודף דמויות בהצגה, מבלבל אותם.

בעוד מרים מאחורי הקלעים מחליפה את התלבושות

ומספרת למשה שעם ישראל עשה טעות אבל מבקש סליחה,

הגיבור שלי מתחיל לצאת שוב מהגן.

-"לאן אתה הולך?"

-"אני מפחד מהמכשפה".

-"איזה מכשפה, אין פה בכלל מכשפה".

-"יש, זותי עם השניים".

– "היא לא תחזור".

-"היא כן". ויוצא.

אני עומדת באמצע, בין הגיבור שיצא החוצה לבין הגן בו יש את ההצגה.

משה מופיע עם לוחות הברית וקורא את עשרת הדיברות.

הגיבור שלי חזר מחייך. הוא ניצח.

מודעות פרסומת