טקסטים למסיבת סיום בית ספר יסודי (טיוטות)

הסליחה

רבתי עם חבר שלי, יובל.

הוא התחיל לרוץ לעברי והפיל את עצמו עלי.

הוא דחף אותי ולא היה לי נעים.

אז דחפתי אותו בחזרה,

שגם הוא ירגיש כמו שאני הרגשתי.

הוא חייב לבקש ממני סליחה!

הוא חייב!

יובל:

היום קרה לי מקרה לא נעים.

רצתי ומעדתי וכמעט נפלתי,

למזלי חבר שלי, זיו, עמד ונתקלתי בו.

בזכותו לא קיבלתי מכה מהרצפה.

אבל פתאום הוא דחף אותי וכעס עלי

ודרש ממני לבקש ממנו סליחה.

 בכלל לא רציתי להכאיב לו,

בטעות נפלתי עליו. באמת בטעות.

ואני לא צריך לבקש ממנו סליחה!

הגענו לכתה עם פנים אדומות מכעס.

ברור ששנינו צודקים.

יובל:  "אולי נבקש סליחה?"

זיו:    "אתה ראשון."

יובל:  "אולי נבקש ביחד".

זיו:    "בסדר".

יובל וזיו: החלטנו לבקש סליחה באותו הזמן

ולגמור עם העניין.

ביחד: "סליחה".

 *

צריך לדבר

כואבת לי הבטן.

אין לי כוח ללמוד.

רע לי.

אין לי חשק ללמוד.

אין לי חשק יותר לבוא לבית הספר.

אין לי חשק לאכול.

אני רוצה לעזוב את טבעון.

הצילו….

אמא:

מה קרה?

מה עובר עליך?

מדוע אתה עצוב?

יש לך חום?

אכלת משהו לא טוב?

שב לאכול צהריים.

ליאור:

אוף, כמה שאלות.

היום רבתי עם חבר שלי.

הוא לא מדבר איתי.

הוא לא רוצה לשחק איתי.

יש לו חברים אחרים.

גם הם כבר לא אוהבים אותי.

מה לעשות?

(טלפון:)

אריאל: " היי…"

ליאור:  "היי…"

אריאל: "זה אתה?"

ליאור:  "כן."

אריאל: "רוצה לבוא אלי?"

ליאור:  "……..אממ…"

אריאל: "אני מצטער שהיום לא דיברתי איתך, חשבתי שאתה לא רוצה לדבר איתי…"

ליאור:  "אה, גם אני חשבתי שאתה לא רוצה לדבר איתי"

אריאל: "אז אתה בא?"

ליאור: "כן, בטח, אני רק אוכל".

אריאל:  "תביא איתך את הקלפים."

ליאור: " בטח אביא, מה חשבת? ביי."

 (קופץ באוויר משמחה)   "יששששש…"

        "אוף, כמה חברים יש לי,

         אמא תכיני לי מהר צהריים

        אני עסוק היום מאד."

***

ילד חדש  1 

היום הגיע אלינו ילד חדש.

היו לו בגדים משונים.

עם שיער קצר ממש.

לא מדבר הרבה.

ישב לו במקום.

הסתכל קצת לצדדים.

גם אנחנו הבטנו בו מדי פעם.

אבל חוץ מזה היינו מאד עסוקים!!!

ילד חדש: 

הגעתי היום לבית הספר החדש.

כולם היו כאלה משונים.

עם שיער ארוך כזה.

ובצבעים אחרים.

הם דיברו כל כך הרבה.

והיו מאד עסוקים!!

הייתי לבד.

אף אחד לא דיבר איתי.

בהפסקה כולם קמו ורצו החוצה, מהר מהר.

וגם אני, אבל לאט לאט.

אין לי חשק להיות פה.

חבל שעזבנו את העיר שלנו.

שם היה יותר כיף…

חבר בכתה: 

היום הגיע אלינו ילד חדש.

כזה ביישן ונחמד.

החלטתי להיות חבר שלו.

בהפסקה ראיתי שהוא יוצא לחצר

אבל לאט לאט.

ניגשתי אליו והראיתי לו את המשחק שלי.

הוא לא הבין מה עושים איתו.

אז הסברתי לו.

איזה כיף להסביר למשהו שלא יודע.

הוא שמח להקשיב לי.

הילד החדש: 

היום הכרתי חבר חדש בבית הספר החדש.

הוא כזה נחמד.

מדבר הרבה ומהר…אבל זה עוזר לי להבין הכל.

שחקנו בשתי ההפסקות.

איזה יום נהדר.

איזה כיף בבית הספר החדש.

כמעט כמו בבית הספר הישן.

אחר הצהריים קבענו להיפגש במגרש.

 

 ***

ילד חדש/ 2

ילד בכתה:

היום הגיע אלינו ילד חדש.

היו לו בגדים משונים.

עם שיער קצר ממש.

לא מדבר הרבה.

ישב לו במקום.

הסתכל קצת לצדדים.

גם אנחנו שלחנו אליו מבטים.

אבל חוץ מזה היינו מאד עסוקים !!!

ילד חדש:

הגעתי היום לבית הספר החדש.

כולם היו כאלה משונים.

עם שיער ארוך כזה.

ובצבעים אחרים.

הם דיברו כל כך הרבה.

והיו מאד עסוקים !!!

הייתי לבדי…

אף אחד לא דיבר איתי.

בהפסקה כולם החוצה קמו ורצו.

וגם אני, אבל לאט לאט.

לשחק איתי הם לא רצו.

אפילו קצת.

אין לי חשק להיות פה… אפילו מעט.

חבל שעזבנו

את העיר שלנו.

שם היה יותר כיף…

חבר בכתה:

היום הגיע אלינו ילד חדש,

כזה ביישן ונחמד ומלא חשש.

החלטתי להיות חבר שלו.

בהפסקה, ראיתי שהוא יורד במדרגות,

אבל לאט לאט ומלא דאגות.

ניגשתי אליו והראיתי לו כמה מהמשחקים,

הוא לא הבין בכלל מה עושים.

אז הסברתי לו לאט ובסבלנות.

למשהו שלא יודע, זה כיף להסביר,

הוא היה כזה קשוב ושאל שאלות למכביר.

הרגשתי ממש חשוב,

כאשר ראיתי אותו כל כך קשוב.

הילד החדש:

היום הכרתי חבר חדש ממש,

בבית הספר החדש.

הוא כזה נחמד.

מדבר הרבה ומהר…

אבל להבין הכל זה לי עוזר.

בשתי ההפסקות שיחקנו,

ובמדרגות לעבר הכתה, כמה דיברנו.

איזה יום נהדר ממש…

איזה כיף בבית הספר החדש.

כמעט, אבל רק כמעט כמו בבית הספר הישן.

אחר הצהריים כבר קבענו להיפגש במגרש….ממש.

***

גם 

1-

אף אחד לא חבר שלי בכתה.

אין לי חברים.

אין לי חברות.

כולם לא רוצים לדבר איתי.

וגם לא לשבת לידי.

כואב לי הראש, וגם כואבת לי הבטן.

אני רוצה ללכת הביתה,

לא מבינים אותי,

וגם לא משתפים אותי,

אוי אוי ….

2-

היום סידרנו את הכתה אחרת.

השולחנות זזו,

הכיסאות גם.

היה רעש

ושמח גם.

צחקנו כולנו.

החלטנו לשבת בנות לחוד

ובנים גם.

אני וכל הבנים ישבנו סביב השולחן האמצעי.

איזה צחוק.

אני בחרתי לשבת ליד חבר שלי.

הוא הסכים,      גם.

החלטתי לשים את הפוליגל שלי מתחת לשולחן

הוא גם.

שמתי את הקלמר באמצע שיהיה לשנינו.

ואת הקלמר שלו היא שם באמצע גם.

3-

היה קצת קשה ללמוד ככה

אבל מה זה חשוב.

היה לנו כיף

ולמורה גם.

ז.א …אני חושב….

ילד 1: "איך אני שונא שילדים אומרים : גם אני!".

ילד 2: "גם אני…!"

***

בכתה  

אנחנו צמאים,

אנחנו רעבים,

אנחנו אוהבים לצאת באמצע השיעור,

כי כך השיעור יותר קצר.

וללמוד נמשיך מחר.

*

כואב לי הראש,

כואבת לי הבטן,

כואבות לי הרגליים,

אני צריך לשירותים,

*

משכו לי,

צחקו עלי,

הפילו לי,

מסתירים לי,

תפסו לי.

*

הכי טוב לחיות,

על איים בודדים.

שם אי אפשר לריב

עם העצים האבנים.

*

יש לנו כדורים לכל דבר:

כדור צהוב, לעזרה לחברים,

כדור אדום, להכנת שעורים,

כדור סגול, לשקט וריכוז כלפי מורים אחרים,

כדור חום להקשבה בשעורים.

כדור כתום ל…..

לא, זה לא בית- חולים,

זה בית ספר.

לכל יחס והתנהגות

כדור יונח בצנצנת,

ככל שיהיו יותר כדורים

אולי, בעזרת המורה

ובעזרת- השם,

נראה סרט.

*

יד ביד נושיט,

ונהייה חברים.

אפילו שחשק גדול

לנו אין.

לא צריך לפחד.

זה קשה ומתגברים.

זה כמו שוק קח-תן.

*

חברות, חיבה ורצון טוב,

אלו הן מילות מפתח,

בחיים בכלל ובכתה בפרט,

צריך להיות שמח.

*** 

אינטנסיביות בכתה 

יש לנו הרבה רשימות

ואנו לא מתבלבלים:

כוכב השבוע,

כוכב היום,

תורנים באופן קבוע,

ולכל אחד תפקיד ומקום.

אחד מנקה את הלוח,

שניים מסדרים פוליגלים.

שלושה מביאים מהמשרד

דפים, טוש או שניים.

כמה מנקים ת'ריצפה,

כמה אוספים ת'אשפה.

ארבעה אחראים להביא שעורים,

לאלה שבבית …. חולים.

חמישה מסדרים ת'שולחנות,

שישה  מסדרים ת'וילונות.

את המשחקים והספרים,

צריכים לסדר שבעה חברים.

ועם כל כך הרבה פעילות חשובה,

מתי יוצא לנו לראות ולשמוע את המורה?

*****

זה לא כמו שזה נראה

אנחנו רעשנים אולי,

אבל  רגשנים מאד.

אנו מפריעים אולי,

אבל, אנו מאד אוהבים ללמוד.

אנחנו לעיתים כועסים ובוכים,

אבל, לעיתים קרובות יותר, מתפקעים מצחוק.

אנו מתלוננים ומתפטרים לעיתים קרובות,

אבל חוזרים בנו לעיתים קרובות יותר.

ללא ספק אנו כתה מאד מיוחדת ונרגשת,

והכי חשוב – מאוד מאוחדת ומגובשת.

****

מזג האויר

ישנם ימים קשים במיוחד.

כאשר יש לנו הרבה שעורים- כמובן.

כאשר אותנו לא מבינים – כמובן.

אבל הימים הקשים ביותר, מממממשששש…

כאשר ממציאים משחק חדש

 ואותי לא משתפים!!!!

ואז השמים מתקדרים,

וברקים ורעמים נשמעים,

ומתחיל גשם לטפטף לי על האף.

ואולי זו בכלל דמעה ועוד דמעה

והעולם מתמלא בים של דמעות

אבל אולי, זה רק נדמה לי,

ומישהו פה קורא לי,

– "בואי כבר, למה את מחכה?"

– "רוצה לקנות ת'פוסטר?"(זה מן משחק כזה שהמצאנו)

– "כמה שטרות יש לך?" (גם זה שייך למשחק, אתם לא תבינו)

אה, פתאום הגשם פסק,

העננים לאט לאט מתפזרים,

והשמיים נעשים כחולים,

ואני שומעת משהו מתגלגל מצחוק,

אה, זו אני.

***

 ביקור המורה

ידענו שהמורה תבוא לבקר אותנו,

בכל יום, כמעט לזה התכוננו,

בכל הזדמנות על הביקור שאלנו,

ולא תמיד תשובות מצאנו.

ציורים הכנו….?(לא ממש)

את הכתה סידרנו….?(לא בדיוק)

יפה התנהגנו….?(לא תמיד)

אבל בטוח שללמוד- למדנו!

היום הוא היום.

משהו אמר זאת בכתה.

מאד התרגשנו.

ושוב שאלנו ושאלנו.

ותשובות ברורות קיבלנו.

אנו לא מאמינים.

הנה את המורה אנו רואים.

הנה היא, הנה היא.

ליטל, ליטל אליה קראנו.

ובריצה מהירה אליה פתחנו.

אותה חזק חיבקנו, כמעט חנקנו.

אבל מה זה משנה, ליטל היא שלנו.

עליה ראש ויד הנחנו,

אוי, כמה אוהבים אותך כולנו.

נכון, אנו הבנות בעיקר רצנו,

אבל גם הבנים הלכו לאט לאט אחרינו.

הם עשו את עצמם כאילו לא מתרגשים.

ואנו יודעות שהם סתם את עצמם הם עושים.

כי, בלב, בפנים בפנים הם כאלה רגישים,

רואים עליהם, אפילו אם הם את זה מסתירים.

ישבנו בחוץ מתחת לעצים,

והתענגנו על התמונות והסיפורים,

כמו חתולים יללנו,

כאשר באלבום התמונות עיינו.

איזה ממי, איזה מתוקה,

ממש בא לתת לה נשיקה.

אחר-כך ליטל אותנו פינקה ונתנה

לכל אחד ואחת מסטיק בזוקה ומתנה.

בהפסקה, רוח נמרצת אחזה אותנו

את הכתה ניקינו, את הלוח קישטנו.

כל כך שמחנו,

ואת המסתיק כל הזמן לעסנו.

את הריבים הישנים שכחנו.

כשיש לנו נושא משותף שאנו אוהבים,

אנו מסוגלים להיות כאלה חברים…

רעיונות מעניינים היו לכולנו

ולבצע אותם בחופשיות יכולנו.

הקישוטים הונחו על השולחן

ותוך עשר דקות הכל היה מוכן.

הרצפה היתה ממורקת,

הלוח …….בום טרח שוד ושבר.

משהו נכנס לחדר.

את האור הוא כיבה

ואת הלוח הוא ניגש למחוק בלי סיבה.

ואנו נחרדנו צעקנו חמס

למה אל הכתה אתה כך נכנס

מלווה בכוח עזר

ששום כוח לעצרו לא עזר,

הם השתוללו ביחד

והכניסו אותנו לפחד

הכל חרב,

הכל נמחק

בחולצה אותו חזק משכנו

כדי שלא יהרוס את כל שטרחנו,

והוא בכעסו לעברנו צעק

ואת אחד מאיתנו אפילו חנק,

כולם למערבולת נכנסו

חולצות ושיער נמרטו

ולאחר הפסקה של אושר ויצירה

קשה להאמין מה שקרה

בתחילה היינו שמחים ועליזים

ולבסוף סיימנו באכזבה וקולות נכאים

גם פצועים וחנוקים לא היו חסרים,

כשהגיעה ליטל סוף סוף לכתה

תדהמה אותה היכתה.

הן מקבלת הפנים אשר לה הכנו…

והן מקבלת הפנים בה אותה קיבלנו.

מה שבטוח שבפעם הבאה,

נציב שומרים עוד במבואה,

נדאג מראש לכל התשורות,

נרגע, נחשוב מה לעשות,

לא נתנהג באלימות,

נהיה ערוכים להפתעות,

נהייה סובלנים,

נסביר לאלה שאינם מבינים,

נתרגש, בטח נתרגש,

נשתמש בכל מה שיש,

לא נכפה את רצוננו על אחרים,

נבין שישנם ילדים שלהצטרף מעוניינים,

אך אינם יודעים איך לבטא זאת במילים.

*********

מודעות פרסומת